ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אה.. כתבת 'אין איש כאן מלבדנו' מסיבה מיוחדת? נשמע יותר טוב, 'אין כאן איש מלבדנו'. [ליצירה]
- [ליצירה] אף פעם לא היו לכם קוראים. [ליצירה]
- [ליצירה] יו, ממש יפה לכתוב ככה סיפור לאבאמא ליום הנישואין (: ובמיוחד סיפור כל כך מוצלח. ועם שם מקורי. אהבתי בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי.... ! [ליצירה]
- [ליצירה] אה... הדס כותבת תגובה שנראית לחלוטין לא קשורה ליצירה. ואני אומרת: מה? בכל אופן: מסכימה עם הרעיון, הכתיבה טובה, עדיף להקפיד על המראה החיצוני - זה משפר את הרמה. רווחים אחרי פסיקים. והעניין של המרכוז, גם קצת מפריע. אבל שיר טוב. שכחת להוסיף את העניין של שלושת הפלאפונים. לפחות. שיש למשפחה ענייה ממוצעת. ויש שיאמרו - טלויזיה זה מוצר הכרחי. עם כל הערוצים. ענייה שכמותי. יש לי רק שניים. [ליצירה]
- [ליצירה] כרגיל, מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. מעביר טוב את הרעיון של השיר, מביא לנקודת-הזדהות. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, קראתי את זה עכשיו. ומה להגיד? עדין. שברירי. אמיתי. נוגע. מצמרר. נו באמת, אין מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] מתקרבת, (תגובה ראשונה)- את אומרת בעצם, שזה לאו דווקא שיש מטרה להגיע לדבר כלשהו, העיקר הכיף (והפחות כיף) שבנסיונות, והדרך לשם. (מזכיר לי את 'חולות התפילה' של יהודה עמיחי.) זה קשה. צריך לחשוב על זה. (תגובה שנייה)- יש שלם שהוא שניים והוא אמיתי וישאר לנצח? זה נראה בלתי אפשרי. לא מציאותי. איך זה שהזוגות שנראים הכי מושלמים שיכולים להיות מתפרקים. איך יכולה להיות אהבה נצחית. זה מושג מפחיד. (תודה על החיבוק. שבוע טוב.)(נו ברור שיהיה שבוע טוב, כשצורה עולה, לשם שינוי.)(בלי עין הרע!) [ליצירה]
- [ליצירה] כל-כך עצוב.... *. [ליצירה]
תגובות