[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
אהבתי מ א ד!
איזו עדינות... אני גם אוהבת את ההבעה.
זה ממש ממש מזכיר ציורים של אבי כ"ץ. עייני בספר "חלומו של מולה" של מינה איתן, ותגלי הרבה דמיון.
[ליצירה]
יפה! כתיבה טובה, דימוי מענין ומעורר מחשבה (החלודה). לדעתי יש באמצע כמה שורות בודדות שאולי אפשר לשפץ (הן קצת יוצאות מהסגנון או פשוטות מדי), אך זה בהחלט יפה. אהבתי שהשורה האחרונה טיפטיפה מתחרזת עם קודמתה. זה יוצר קריאה נוחה וסיום חביב. ואני אוהבת שהסוף אופטימי, מאד.
[ליצירה]
קסום ויפה, מלא אהבה. הפריע לי שבבית אחד הכוכבים מופיעים פעמיים, ואת השורה שלפני הכוכבית הייתי מסדרת כך: "אמא, כך רואה אני אותך!" - נשמע לי זורם יותר.