[ליצירה]
הרעיון המובע בשיר טוב מאוד. מעניין כיצד הכותב משתמש במילה "עלול" כדי לומר "עלול להיות שם נעים", אפילו שעלול זו מילה שמדברת על סיכון עתידי. מה שמוביל למסקנה שלדידו של הכותב "נעים" = מסוכן.
ואכן, המשך השיר קוהרנטי עם התובנה הזו, שכן הכותב מביע את חששו לערוג כל חייו. לערוג לאותה נעימות, לאותו רגש, שצפוי מראש כי יאבדו. שיר שמבטא בצורה יפה ומודעת כיצד המיינד (האני החושב) מכתיב ללב (האני המרגיש) שלא לפעול, על מנת שלא להפגע, על בסיס ניסיון החיים הכאוב.
המונח אגרופוביה שמשמעו פחד ממקומות פתוחים או פחד מהיציאה מהבית מקבל פה משמעות של פחד מיציאה מעולם היחיד הבטוח ("הבית") אל עולם הזוגיות רצוף הסכנות ("מחוץ לבית").
מכל מקום, נהנתי מאוד לקרוא.
[ליצירה]
דמיין לך שאתה טובע נגמר האוויר בועות יוצאות
מפיך והן חייך, עצום את העיניים תחשוב ודמיין.
אתה רואה כעת....
נו טוב זה היה בצחוק.
אכן אפשר לדמיין כל דבר כמו את הקטע אך מה בכך?
קטע טוב ואהבתי אותו, תודה:
חיים
[ליצירה]
אני לא *חושב* שזה אקסיקיוטר. אני *יודע* שזה אקסקיושנר.
וכן, אני מכיר את הביטוי ומשעותו ומתעקש - פתח מילון, פתח תזאורוס או פשוט תפתח גוגל - אקסקיוטר מדבר על כל הוצאה לפועל כל שהיא - מוציא להורג הוא אקסקיושינר.
מה שכן - אם הדמות היא מסדרה כלשהי, יכול להיות שזה היה משחק מילים מכוון שלהם - אולי הוא עובד כמפיק או מנהל כלשהו בזמנו הפנוי?
כאמור - לא מבין בתחום, מבין רק בשפה.
[ליצירה]
כשצריך יותר מסימן קריאה אחד - סימן שהצעקה לא נמצאת במילים.
צריך לחדד את הקטע ולהותיר את מה שחשוב באמת.
את מעמיסה שירה רבה - אני חושב שאת צריכה לתת לדברים לנוח כמה ימים קודם - ואז, בהקלדה או העתקה לכאן - לקרוא שוב ולראות האם באמת את מרוצה.
עריכה תשייף לא מעט אבני חן שלך.
[ליצירה]
שתי מילים וחצי על אשמה ועל בניין נפעל.
אצלנו, משתמשים בפעלים פסיביים כמעט באקסלוסיביות לצורך ניטרול אשמה. בשימוש בפועל פאסיבי, אנחנו שמים דגש על מה שקרה, ולא מי עשה זאת - אבל בעברית אנחנו יותר אוהבים להאשים.
לכן נשתמש בגוף שלישי רבים. הם עשו משהו.
"גנבו לי את המכונית!" ואולי פשוט חנית אותה שלא כחוק והיא נגררה?
"הדפים הלכו לאיבוד" כי אתה חס וחלילה לא איבדת אותם.
הרעילו לי את הכלב - והוא לא נחנק מעצם בכלל.
רבין, לעומת זאת - נרצח. כי כאן לא כל כך חשוב מי עשה את זה, העיקר הוא שרבין נרצח, ועל כן אנחנו מזועזעים, ולא חשוב מי ומה.
באותה דרך, הילד נחטף והאישה נאנסה
(כל הדוגמאות שלי, שלא עלינו)
אגב, חוק הנשים המוכות הפך מהר מאוד בפיות הציבור ל"חוק הבעלים המכים"
וכך אסכם, שכאן אצלנו - אוהבים במשפט התחבירי להאשים, כמה שיותר.
[ליצירה]
אני מודה שאני לא קורא יותר מדי מהאנשים שכותבים פה, אבל יש לי תחושת קרבה מטופשת לכתבייך, אז... נו אתה יודע, אל תהיה מציקן שכזה.
מכל השיר, רק הבית הראשון עושה לי "אוף, נכון".
אני לכל היותר אומן כותרות. לכתוב ממש - קשה לי. בכל הקשור לאושר אני לא מזדהה בכלל, אבל לגבי סתמיות מסויימת - כן. לחלוטין.
תרגיש טוב ארז.
[ליצירה]
תודה ליאורה - מיהרתי להתבלבל משום מה.
חס ושם - היא לא התאבדה (בניגוד באמת, לוורג'י, בפי החבר'ה) היא חיה לה עד גיל 56 ומתה, משאירה אחריה כלום לאף אחד, שכן משפחתה וחבריה מתו לפניה (כך אומרים ההיסטוריונים). בודדה וערירית חיה ומתה.
מותה היה ממחלה פיזית, ולא נפשית.
אתקן מיד את הכתוב.
[ליצירה]
אהה, זה פשוט שתי שירים בעלי אותו כותרת.
החלטתי לשים אותם ביחד - אבל במחשבה שניה - נראה לי באמת שאני אפריד אותם. הראשון טוב בהרבה.
ואכן - שירת הפנאי ובנאליות היא השולטת עליי לרוב.