[ליצירה]
הממ, כן. הכחול המרתך הוא לא ממש של בדידות ותעופה, לא בשיר שלי על כל פנים. אולי בשיר ש*אתה* כתבת לך כשקראת את זה.
צריך להכיר אותה כדי להבין, איך קור חיצוני יכול לעטוף חום פנימי. אש כחולה היא באמת הרבה יותר חמה מאש אדומה.
רק פחות מפנקת...
[ליצירה]
כל משחרי ימצאוני
ופרפרייך,עוד ישובו בגלגולם החדש,
ולהט האהבה עוד יוצת בחדרי ליבך,אשר שותת הוא
וכואב ,מהפלאת השומרים בו ,שוב ושוב...
ומבטיחך אני שכל משחרי ימצאוני,
ורק אלה אשר סבלנותם ואהבתם עמדה להם, רק הם יכנסו ויחסו בצל טירתי, והשומרים להם כאחים ואוהבים...
אהבתי עד מאוד... כנפי שחר.
[ליצירה]
דוד ובית דינו גזרו שרווקה לא תטבול במקוה, כדי להוסיף חומרה לאיסור של בעילה בלא נישואין. משום שהאיסור האחרון הוא דרבנן, ואיסור לבוא על אישה בטומאת נידתה הוא מדאוריתא. והעניין שלא לגעת נגזר כהרחקה, משפאת שני האיסורים האלה גם יחד.
ומשהו קטן לביבלברוקס: אהבתי את הכל חוץ מהשורה האחרונה. אין דבר כזה "ובעצם לא יעזור כלום"!
דבר תורה חסידי שואל - למה יש א' במילים "חטא" ו"טמא"? הרי ממילא לא שומעים אותה, היא מיותרת לגמרי! אלא, ש-א' מייצגת את "אלופו של עולם", את ה' יתברך, ששוכן גם בעומק החטא ובמצולות ה"טמא"!! - כן, אתה א-ל מסתתר... ומכיוון שה' מקיף וחובק את כל העולם, כשאדם צולל לתהום רבה, ונופל ונופל ונופל ונופל... איפה הוא נוחת שם בסוף אם לא בידיים של ה' יתברך שכבר מזמן מוכנות לאסוף אותו?...
תקרא את "אורות התשובה"!
[ליצירה]
חזק
מצטרפת לתגובתו של תומר.
שיר שמביע בעוצמה כל כך רבה את הכאב והמרירות של המרחק, של החלומות המנופצים.
אין דבר יותר כואב מלהיות קרוב ולהרגיש רחוק.
[ליצירה]
זה מצחיק - אני מתבוננת בכל המצבים שאתה מתאר מנקודת המבט הנשית, וקריאת הדברים מן הזוית שנכתבו לא עוזרת לי בכלל לחוש אהדה. כנראה שבאמת "נשים מנוגה וגברים ממאדים"...
[ליצירה]
לדעתי מי שעומד מאחורי "שמואל ירושלמי" הוא בעצם טיפוס משועמם עם תסביך צומי, שבעצם צוחק על כולנו. עוד מעט, כשימאס לו, הוא יפרסם איזה "במשפט אחד" שיהיה כתוב בו "סתאאאאם, עבדתי עליכם"