בת 18; חובבת בלטריסטיקה על כל גווניה ושירה בפרט.
מעריכה ביקורת בונה.
עם פרישתה של אוטורפה (מוזת הליריקה) מחיי הליריים, מודיעה גם אנוכי על פרישתי מהאתר. :)
קישורים שאקח עימי
ציטוטים, אמירות
"הדבר היחיד שלמדנו מההיסטוריה הוא שלא למדנו מההיסטוריה דבר."
[ליצירה]
מניסיון-זה אפשרי...להתאהב בידיד זה למעשה יכול להיות הקשר הכי טוב בעולם כי הוא בראש ובראשונה מבוסס על חברות אמת ואחרי כל האהבה מה שנשאר בסוף זאת חברות...
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה,
מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה.
קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן,
לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן
את המילים הקולעות ביותר לביטוי
מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי.
[ליצירה]
שיר מקסים... למרות שהוא ארוך, עושה חשק להמשך...
אולי שווה לערוך את היצירה כקטע, ואז להאריכו יותר...היה יוצא לא רע בכלל, להפך.
בכל אופן, אהבתי מאוד, אפילו שהסוף הכניס מעט אכזבה.
[ליצירה]
נאלצת להסכים עם moonlight...וכמובן איתך.
מזדהה ביותר. אני חושבת שזו בעיה נפוצה בקרב המין הנשי. להתמסר, לאהוב, להתמכר...אליהם.
טוב, לפחות אני יודעת שאני לא לבד. ;-)
[ליצירה]
אשריך שבסופו של דבר זכית לאהבה המושבת. ישנם כמוני ששלושת הבתים הראשונים עבורם הם בלבד הרלוונטיים.. :(
אהבתי מאוד את החריזה, את החזרות, ואת השורה הזו במיוחד: "אולי לוּ לא אהבתני כלל"... אליטרציה מיוחדת ולא קיטשית.
[ליצירה]
רגע, אז מה אתה מציע לעשות? לקיים תעמולה, ולהתנגד באגרסיביות למערכת החוקה במדינה? אולי אתה רוצה להתנגד למדינה עצמה?
נכון שיש חוקים רבים שנקבעים כנגד המוסר הבסיסי, אבל אי אפשר לפעמים לפעול אחרת. אתה סוגר מצד אחד, ופותח מצד שני. תמיד משהו יבוא על חשבון משהו. העובדת הזו בביטוח הלאומי שדברת איתה, לא יכלה לתת לך תשובה אחרת משום שהיא אדם זוטר שכפוף לתקנון החוקים. אתה לא יכול לדרוש ממנה לפעול בניגוד לחוק, משום שבמיקרה ותפעל כך- תאבד את משרתה. וטבע של אדם, כידוע לך הוא אגוצנטרי. אדם תמיד יחשוב קודם כל על עצמו, על חיו. כמו אדווה שנוצרת על המים אחרי שאתה זורק אבן: תחילה אתה, אחר כך המשפחה, אחר כך החברים וכדומה. בגלל זה הרעיון הקומוניסטי שאתה כל כך סוגד לו- הוא אוטופי כשלעצמו. "החזק שורד"- אדם לא מסוגל להילחם בטבע שלו, שחלק ממנו הוא לדאוג קודם כל לרווחת עצמו, ולא להגן על זכויות האחר. אין דבר כזה. אנחנו בסופו של דבר בעלי חיים.
בקיצור, עם כל הדפקטים שבמערכת הדמוקרטית, היא העדיפה ביותר בעיני.
[ליצירה]
תודה לכל המגיבים.
ייתכן והשיר באמת לא כל כך ברור, זאת משום שכדי להבין אותו כמו שצריך, יש צורך להכיר אותי תחילה...:)
אם כך, אנסה ב"קצרה" להסביר אותו:
בשיר הספציפי הזה אני מבקשת מה' שייתן לי את הכוח לא להיכנע לחולשות שלי בתור בת-אנוש ולהצליח לעמוד בנסיונות הכי כואבים וקשים."ואם ינתק החבל" (=חבל הטבור=אימי) אני אפול ואבכה לפני הקב"ה. החבל הזה, חבל הטבור ,כל החיים שלי הזין אותי, לא רק במשמעות המילולית של המילה. אבל כשהפרח הזה, זאת אומרת-אני, הבשיל, הוא החליט לחפש את עצמו, לחפש את השם (הקב"ה), זה שהיווה את החלק הרוחני בקיום שלי, זה שנתן לי את נפשי.
לאימא שלי קשה לשחרר אותי ולהבין שאני כבר לא הגוזל שלה בלבד.
ובסיום השיר, אני שוב מודה ומתוודה על יכולותי המוגבלות, ועל כך שאני מרגישה שאין לי הכוח להכיל את הקב"ה בליבי, ואני לא מתלוננת על כך, אלא מבקשת שהוא ישמש לי גב ויתמוך בי...
מקווה רעיון השיר נהיה יותר בהיר ונהיר. :)