אינני יודעת איך זה קרה,
לא נותר מה לומר.
אולי ידעתי זאת מההתחלה,
אך עבר האכזבות שלי מפואר...
העצים הפסיקו לנוע,
השמש הפסיקה לזרוח.
חלק בי נשאר קרוע,
חלק שלקחת לי בכוח.
הלב שלך מאובן,
היידים קרות כקרח,
אבל אני זוכרת, כמובן...
איך גופי הפך לצעצוע חסר ערך.
המשכת קדימה כרגיל,
ואני לבד מול עולם שסופו עוד רחוק.
הפעלת עליי תרגיל,
ועכשיו אני לבד- עם תינוק...
תגובות