הלילה
תיארתי במלותיי תמונה יפה
של איש ואישה.
אשר בידיהם אוחזים
ילד תמים
בצחוקו מפיץ אור בבית החם,
שבחוץ סוער לו העולם.
שמנצנצים הכוכבים
סיפורי אגדות נשמעים
חיוכים נפרסים,
בשפתי האיש והאישה .
למראה ילדם
שהביא עמו אושר רב ללבם,
ואור לביתם .
כך במלותיי תיארתי
תמונה שבראשי ציירתי
אותה העברתי לגב הנייר
כאשר ייפול כוכב בעמקי ההר.
ייקח הוא לחיקו כל דבריי
שנכתבו עתה בניירותיי,
למשאלה יפה.
שאולי באחד הימים
תתגשם גם בביתי
כשאחוז בידי,
ילד תמים.
ט"ז חשון תשס"ו 18/11/2005
תגובות