צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
החיפוש אחרי הנפש התאומה, ה soulmate, שמחפשים אותו כמו מוכי אמנזיה, אולי פגשו בו בגלגול קודם ושכחו בגלגול הזה ומחפשים בין הטיפות, שֵׁם, מקום, ניחוח ולא יודעים מה.
[ליצירה]
בעיניי זה סיפור מזעזע. כולל הנידוי: "נדוהו, מת בנדויו, וסקלו בית דין את ארונו." הסקילה של הארון באבנים. אני לאאגיד מה אני חושבת, לא על אז וגם לא על יהודים מסוימים היום. ואלה העובדים את האל הטוב, מלך העולם, אבינו שבשמיים, ארך אפיים ורב חסד ? טוב לי שאני מאמינה כמו תינוקת ושלא חונכתי בידי דתיים.
[ליצירה]
למצלול.חלק מהתרגום לא הופיע. כעת תיקנתי. או אולי זה רק דרך המחשב שלי ? אני פותחת את היצירה וחסרות בה שורות ואז, כשהיא כבר על מחשב ה"צורה", אני מתקנת מחדש. מכל מקום כעת היא מותקנת כהלכה.
[ליצירה]
ל-אנוכי ק. אני חושבת שעינת היא משוררת גם כשכותבת פרוזה והקטע הזה יצא ממקום של שירה ולא פרוזה ועל כן הדברים שאתה (את ?) מציינ(ת) כחסרים לא שייכים שם לעניין. רק הרגע, מגע האבנים , הוויה מתמשכת.