ריב"ל טעה לכל אורך הדרך .
הוא טעה כשלא הבין את המשיח כשאמר לו: "היום".
הוא טעה, כשהוא לא הבין את אליהו שהוסיף "אם בקולו תשמעו"
והוא טעה, כשדווקא בהקשר לטעויותיו הקודמות, לא הבין את הרמז שבדברי הנביא ישעיה, שכאילו כוון אליו לסיטואציה שבה הוא נמצא.
ריב"ל, כשהגיע למשיח וראה אותו פועל בשטח. והוא המשיח השיבו: "היום". התכוון לכך, שהיום ממש והכל תלוי עתה בו בריב"ל. שעליו על ריב"ל כמו בועז בזמנו, לנצל את שעת הכושר ולקשור הקצוות מיד והיום.
כיצד, בזה שיגלה כבל עם ועולם מיהו המשיח ובעיקר שיתחילו לשמוע בקולו. שהרי שרק שמיעה זו תוביל לשמיעה האחרת של כל מצוות ה´
לכן, גם מששב ריב"ל לאליהו, הוסיף לו את ההמשך ברמז עבה.
ולכן, משנפנה לבדוק בנביא והגיע לאותו הפסוק : אני ה´ בעיתה אחישנה".
גם אותו, את הפסוק שאמור היה לפתור לו את הפלונטר הרעיוני.גם אותו, למרבה הצער לא הבין.
שהרי, הדגש בפסוק הזה הוא דווקא הרישא. שהיא היא הרלוונתית והיא היא המענה לסיטואציה שריב"ל נתקל בה ונזקק להארות נוספות לגביה. שהרי, מה היה לו ללמוד מאותה הרישא :
יש : אתם ויש : "אני ה´".
אתם יכולים לעשות את הפלא "היום" זה בידכם. אבל אם אתם מבקשים לנקוט בשב ואל תעשה, תולים עיניים בי ה´.
הרי ש"אני ה´" רק "בעיתה אחישנה".
וגם את זה לא הבין ריב"ל
מאז אנו מפספסים שוב ושוב.
ואם לא די בכך.
גם אותה האגדה על הולדת המשיח אין אנו יורדים לשורשה הרלוונתי דווקא לימינו.
שימו לב, בכוונת מכוון משחק כאן ה"ערבי" בתפקיד מעניין של מפענח צפונות ורמזים הקשורים הן לחורבן והן לגאולה .
הוא שהגורל בכוונת מכוון יעד את אוזנו הכרויה לקודים של געיית הפרה.
בפועל, הוא שנותן האות ל"התיר הפרה" ולמשוך היד מחרישת הקרקע של ארץ ישראל והוא גם שבסוף נותן את האות החיובי לקשור הפרה ולחזור לעבד הקרקע בעת אמיתי של הגאולה .
ובדברים אלה אחיי ורעיי, יש לקח אדיר לימינו
והמבין יבין.

והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
. 
 
 
. 
)