השעות הגדלות של הלילה עכשיו על סף התמכרות חדשה להווי של בוהמה דתית רווקה, צעירה ויוצרת יושב וחושש שתאבד גם ממני דרכי וישגו"ר גם עליי, המידבר. שהרי, להד צלילה המתרחק של אכילת מצה שמורה בסעודת משיח נאמר ש'זה עניין נצחי, הרווקות הזו מין מום נפשי שאין לו ארוכה' (ועוד אמרו שם שבפיתוחו, וטיפוחו אשם בדרך כלל הרב שג"ר.) שהמדובר באנשים שחיבוטם האינסופי בכביכול לא יאפשר להם אף פעם לפוצץ גשרים שכבר חצו להיקשר לעד לדרך ואשה וגם ללכת אתן הלאה בלי הבט אחור או מסביב. לעד להיות אותו הילד שאהב אותה כשהוא בעצם כבר מזמן אינו מוצא בה גאולה פרטית (בעצם- מן העת בה נתחוור לו שאורה לא די בו להאיר לו נתיביו באפלה) שהמדובר במין טיפוס שבעיקר רוצה להיות יכול תמיד ביום בהיר לזרוק לים את הכיפה או לכסות אותה בשטריימל אך יודע היטב בליבו ששניהם לא יקרו לעולם. הרב עדין היה אומר על בנאדם כזה שהוא 'תפוח אדמה שמתפטם באלוהות, ולא בטלויזיה', אבל שאין הרבה הבדל בתוצאה.