בס"ד.

  בפתיח של פרשת לך לך  אנו מוצאים את ה"עיסקה"  שמציע לכאורה הקב"ה לאברהם  .

 אתה נוטש הכל, גם נוסטלגית ותודעתית,  הולך אל ארץ, שבה הקב"ה יטיב לראותך אתה כמוקד ועיקר . ושם  כבר יסתדר לכאורה הכל  : תהיה גוי גדול  ותהיה ברכה עד כי "ונברכו בך כל משפחות האדמה..

  רבות השאלות על הפתיח הנ"ל אך אנו נבקש להתמקד בשתיים.

  למה הדגש "לך לך".

  ובכלל אברהם היה לכאורה בחרן , שהרי בשלהי הפרשה הקודמת נתבשרנו כי תרח אביו הגיע עימו לחרן מארץ מולדתו -אור כשדים.

 אם כן ,כיצד זה הקב"ה אומר לו  לך לך מארצך וממולדתך.  די היה לומר מארצך ומבית אביך..

 אז, נכון שלפחות לגבי השאלה השניה , מתבקשת מיד, הקביעה כי בהיות והמקרא מקצר בתיאורים שלא לצורך, הרי משמת תרח בחרן,  שבו קרוב לוודאי, בני המשפחה לאור כשדים להתאחד שוב עם האח נחור שנותר שם ואזי לכאורה ברור, מדוע הקריאה כאמור גם ממולדתך..

 אבל מתוך שנבקש להשיב על השאלה הראשונה, יכול גם שתתבהר תשובה נוספת אחרת .

 הביטוי "לך לך" , הוא ביטוי טעון הדורש התיחסות עומק. כבר מהדגש על "לך" ברור, כי המקרא מבקש ,להבדיל הליכה זו לארך כנען  מאותה הליכה יומרנית קודמת של תרח, שכאמור נתקע לבסוף בחרן..

 אם כן, למה צריך היה הקב"ה ,לבקש הליכה אחרת.

 לכאורה גם כאן, הדברים ברורים.  תרח איננו מודל לכלום וגם הליכתו אסור שתהא ההליכה לארץ ישראל.

 אבל יש יותר מזה,  אם נשוב לפרשה הקודמת ונעיין בסיפור אותה ה"הליכה" של תרח  נבין אולי קצת יותר.

 לכאורה ,כלל לא ברור, מדוע תרח פתאם עוזב את מולדתו כשמגמת פניו הינה דווקא ארצה כנען ואם כך, מדוע נתקע הוא דווקא בחרן .

  אלא שהכתוב דווקא מרמז, שהרי נאמר  : "ותהי שרי עקרה אין לה ולד" ומיד סמיך ליה : "ויקח תרח את אברהם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברהם  ויצאו אתם.."

 שתי שאלות, מדוע לוט חוצץ לכאורה בין אברהם ושרי [בתיאור המקראי הנ"ל].

  ובכלל מזה הביטוי ברבים "ויצאו אתם" .

אלא שביטוי זה ,מורה כי היציאה היתה בעבור אברהם ושרי ,שהרי שרי היתה עקרה ותרח ביקש לשנות לה מקום ונאמר לו כי ארץ כנען מסוגלת לעקרות  ולכן הביטוי : "ויצאו אתם" מכוון לכך שיצאו אתם למענם. .

 עתה בפתיח לפרשת לך לך בא הקב"ה ואומר , לא !.

 ההליכה לארץ כנען, היא קודם כל "לך", בעבור חזונך הגדול, שאתה תהיה אב המון גויים  וכו'.

פתרון ענין העקרות של שרה, הוא משני לאמור והוא נובע ממנו.

  לכן "לך ל"  בעבור חזונך.

 עתה ברור ,כי אברהם נקרא לשנות קונספציות מהיסוד כאלה שגם קשורים ונובעים מארץ מולדתו ובעיקר ממניע המוצא מארץ המולדת [עקרותה של שרה] לכן הקריאה בסמוך ללך לך - למענך. גם ניתוק מכל הנימים והמניעים שבארץ מולדתך