[ליצירה]
טוב, הפכתי את התמונה. אבל אני חייב להודות שהסתכלתי במשך זמן רב על התמונה במצב הקודם שלה. וניסיתי לדמיין מה מצויר בה. ולדעתי, שאינני מחבב מדי תמונות נוף, היה בה משהו מעניין.
נסו ותהנו
[ליצירה]
לדעתי, הקטע הזה לא חרג מהגבולות שאני רואה כגבולות האתר. ואכן זה שהוא נמצא כאן ביטא את עמדתי בנושא.
בהחלט יכול להיות שאני טועה מדי פעם בתחושות שלי.
זה מה יש.
לשאלת רוח האתר:
הקו הכללי שמבוטא באתר מציג אופי דתי או אולי שמרני עם פזילה ברמה כזו או אחרת לגבול.
אפעם לא הבטחתי שהיצירות עומדות במבחן ההלכה. ומי שנכנס לקרוא כאן יצירות, צריך לדעת שהוא עושה זאת על דעתו.
אבל מצד שני צריך לזכור שאחוז היצירות הגבוליות באתר קטן. ובפועל יוצא לי לצנזר לא מעט קטעים.
קשה לי להגיד בדיוק מה הפרמטרים שעל פיהם זה נעשה אבל כאמור ניתן להתרשם לטוב ולרע ממה שאתם קוראים לאורך זמן.
בקיצור, אלו שני הצדדים וההתנהלות בינהם ועל גביהם מבטאת את "רוח האתר." שאנחנו מחפשים כל כך.
[ליצירה]
הנה ההצעה שלי:
הוא עמד בתחנת האוטובוס
מחכה לקו הנכון
שיביאו לעבודה
בבית האבות.
"היום שבת" אמרתי
"אין אוטובוסים".
הוא הביט בי משתאה
בעיניו המלוכסנות,
כיצד מסבירים בסינית
את זמני הנסיעות?
*
ראיתי עורב שחור
מקרטע על הדשא,
כנפו האחת שמוטה.
ניסה לעוף, ללא הצלחה.
הוא הביט בי מתחנן,
כמבקש את רחמיי,
החזרתי מבטי, כאילו לומר
כי אין באמתחתי שיטה לעוף
עם כנף אחת שבורה.
[ליצירה]
זה יפה איך שמאיזור הדמדומים שממנו את באה, יש מקום להכספת השמים ויש גם נתינת אפשרות לָשָבַּת להציף רגש ישן עד כדי אפשרות לבוא ימים חדשים.
(אגב, ברור שברי עדיף)
[ליצירה]
אהבתי.
(יש לי 'סנטימנטים עמוקים' למילה חיכיון.)
הערות: הסיומת "בלבן" בשורה שמא יצאתי לחולל
בלבן לא הסתדרה לי מבחינת המקצב. נדמה לי שכדאי לסיים את השורה עם הברה פתוחה.
וגם הסיום קול דודי דופק, מיותר לטעמי.
[ליצירה]
* (*) ניחוח של רומנטיות מהסוג הנעלם.
לא יכול להתאפק: מבחינתי שילוב של שיר שמתחיל ב וכש ושיש בו סוגריים הוא שילוב מנצח. אולי גם זה סוג של רומנטיות.
תגובות