זה שיר של נוף
נוף אהבה וערגה,
שיר שזורם בינות
אשדות נהר קוצפים
בין נאות דשא
אט אט רוגע
אך נוגע.
זהו שיר כניסה
אל הטוב והיפה,
הדומה ליהלום קטן
נוצץ בתוך האפילה
המאיר וצובע
את גוון עולמנו.
משנה באחת
את מסלול חיינו
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
נקטע לי קצת, קצת חיכיתי שהשיר הזה, המתואר בכ"כ הרבה פיוטיןת ועדינות- יתחיל ויחדיר בי את האופטימיות שלך....
[ליצירה]
[ליצירה]
קר ויקר
איזה יופי, אתה מדמה את האבן למשהו קר המונע רגשות, אך מאידך למשהו יקר (אני אישית משווה את האבן שעל לבי למן מועקה מצטברת)
בהמשך אתה כותב כיצד אתה מנסה להמיס את האבן הקרה ומפרט מה מכילה/ מה מכיל המחצב הזה, עד שלבסוף אתה משלים עם החיסרון האנושי ואתה כותב:
"אמשול בכוחות"
[ליצירה]
מקסים, כמו אגדה, מלא סמלים וציורים, כמו אגדת ילדים.
בייחוד אהבתי את משפט הסיום שהוא המשפט המביע ביותר :
"ילד תלוי בחוט בלון בין משאלות ההמון "
משאלותנו וחלומותינו יסודם בילדות. הם בלון באוויר. יתכן כי אין להם אחיזה במציאות אך בכל אחד מאיתנו יש את הילד שבו הקורא לו לא להפסיק ולחלום. זה גם נותן לי. יתן לי השראה לשיר חדש ועל כך תודתי לך
תגובות