[ליצירה]
אולי זה על מאבק זהויות. האדם מנסה לרכוס את עצמו (אין המשך לבגד...)
אני לא רואה כאן שום דבר מפחיד. צורת הגוף מזכירה לי אדם מבוגר (ולא רזה במיוחד), יומיומי כזה, לבוש בחום סטנדרטי. ונראה שמתחולל אצלו מאבק בין הצד המואר לצד האפל - ובינתיים הוא בעצם פרום, פרוץ.
איזה יופי!
[ליצירה]
על אמת ועל מסיכות
הממ..
מאיר יקר, אף אחד לא יכול לקחת ממך את ה"אמת שלך", וגם לא למתוח עליה ביקורת או אפילו להביע לגביה דיעה, שכן, כפי שאמרת, היא חלק מהקיום הייחודי והחד פעמי שלך, שאף אחד לא יוכל אף פעם "להבין" (או להרגיש או לחוות) באמת.
נכון. אבל זה לא מה ש"ציידת חלומות" (ליאת חומסקי?) ניסתה לעשות. היא התייחס לא לאמת שלך ואפילו לא לדרך בה אתה אומר אותה, אלא, למיטב הבנתי - לבמה. כלומר, לעובדה שבחרת להביע את האמת-חסרת-המסיכות הזאת באתר שעוסק בכתיבה יצירתית, ותחת הסווג "שירה".
העניין הוא, ששירה זו אומנות. והאומנות דרכה במסיכות. אך המסיכות שהיצירה האומנותית משתמשת בהן, מטרתן בעצם להרשות לנו להסיר את המסיכות האחרות שלנו, שנוצרו משחיקה ומ"עייפות החומר" או מהצורך להגן על עצמנו -- ולגעת בנו בדרך אחרת, מזוית לא צפויה, ולהותיר בנו חותם אמיתי.
המילים וצורת ההבעה שאתה השתמשת בהן ב"שניה" הן שגרתיות וסתמיות, ולא מצליחות לעקוף את מחסומי הציניות והעייפות ובאמת לגעת. יש מבין?
(אני מקווה שאפשר להמשיך ולפתח כאן דיון ענייני, ושלא תמצא לנכון לתקוף אותי כאן כי מטרתי אינה לתקוף אותך...)
יום טוב,
כנפי שחר.
[ליצירה]
- מה שתואר פה זה המקרה הטוב. במקרה הפחות טוב הוא נכנס לתוך החנות הוורודה ביותר, הצועקת ביותר, הקיטשית ביותר שהוא רואה - וקונה שם את הכרית הורודה ביותר, הצועקת ביותר, הקיטשית ביותר שהוא מוצא - כי הוא חושב שזה מה שנשים אוהבות . ואת צריכה להעמיד פנים שאת אוהבת את זה!