[ליצירה]
ב"ה
מעין היקרה –
אחד הדברים הכי קשים לסופר, הוא לנטוש את העצמיות, ולנסות לתת לדמויות חיים משלהם, ולשים בפיהם את המילים המתאימות לדמות ולמצב שנוצר.
הבה נתבונן בדמות של אודליה, ובמפגש שלה עם שגית:
אודליה היא בחורה, שהבעיה הכי קשה שלה, היא חוסר המחשבה שלה לפני שהמילים נפלטות מפיה. היא נפתחת יותר מידי מהר בפני בחורים, היא נותנת להם הרגשה לא נוחה ב"אינטימיות" שהיא יוצרת ביניהם, והיא אומרת כל אשר עולה על לבה, ללא תשומת-לב.
אודליה נפגשת לארוחת צהריים עם חברה, שהיא חברה קרובה, אבל לא אחת שמדברים איתה בכל יום. אודליה הריחה שיש צרות בקשר הזוגי בין משה לשגית, אולם לא ידעה בדיוק במה דברים אמורים.
שגית מפתיעה את אודליה, ומספרת לה שיש חוסר-אמון כל כך גדול בינה לבין בעלה, שהיא אפילו לא מספרת לו שהיא נוטלת גלולות למניעת הריון.
אודליה המומה, ובתור אחת שלא חושבת על מה שיוצא מפיה – היא פולטת: "את חושבת על הליכה לרבנות?" לא בתור קביעה, שראוי להיעשות כן, אלא בתור שאלה.
שגית משיבה בשלילה גמורה, בגלל שהיא לא רוצה לשאת עליה את התווית של גירושין, או כלשונה: "אני לא אהיה אחת מהגרושות האלה."
אודליה מבינה, שאין כאן אמירה חיובית "אני רוצה להשאר בנישואין", אלא אמירה שלילית: "אני לא רוצה להיות גרושה". ומכיוון שכך – אודליה מחרפיה את הטון, ואומרת: "אני ממש לא מבינה אותך. הנישואים שלך לא טובים. נקודה. את רוצה להשאר בהם?!"
אם אני הייתי המדבר במקום אודליה, ודאי שלא הייתי מייעץ בתור קביעה, לפנות להליך של גירושין, אולם הדמות של אודליה, במצב שנוצר, חושבת כך.
האם אשים מחשבה אחרת בפה של אחת הדמויות האחרות, בתור נגדיות למחשבה זו? עוד לא החלטתי.
האם אכתוב במפורש את היסוד הסאטירי בעצם הענין של הגלולות – שאמנם בגזרה החרד"לית מתייחסים לדבר בתור ייהרג ואל יעבור (עד כדי כך שספרה לי פעם משודכת, שבאולפנה שבה היא למדה, המורה העבירה בכיתה י' (!!!) לנערות שיעור על האיסור המוחלט להשתמש בגלולות למניעת הריון), אבל מרן רה"י שליט"א מתיר במקרים של עייפות האישה בגלל ילדים מרובים בזמן קצר – את השימוש. ואם שגית היתה מספרת לבעלה את האמת, הוא היה מקבל עבורה היתר? עוד לא החלטתי.
[ליצירה]
ב"ה
תימני וידידה היקרים,
ברצוני להבהיר מספר דברים:
א. חלק חשוב מהקשר בין אבי ואודוש, וההומור הנובע ממנו, קשור בעובדה שהקשר הרגשי ביניהם מתפתח בצורה מאוד חזקה. לית מאן דפליג, שאחרי שמכירים פחות משבועיים אנשים הנמצאים בקשר מצוי אינם אומרים דברי חיבה כה מופלגים אחד כלפי השני - אולם הקשר ביניהם מתפתח מבחינה רגשית בצורה מהירה למרות שמבחינה שכלית הדברים עדיין לא נחקרו עדיין (מה שקורה פעמים רבות לצערי הרב).
ב. אחת מנטיותיה של אודוש היא לאתגר את אבי המרכזניק לצאת מהקופסא שלו ולעשות דברים שהוא לא מורגל בהם (כגון להזמין אותו לארוחה אצלה בבית, ולפקוד עליו בטבעיות לשטוף את הכלים וכו' וכו'). מעולם לא טענתי שזה שפוי שבחורה תכין ארוחה לבחור בתור הפגישה השלישית, או שזה מקדם קשר בריא, או שהייתי נענה בחיוב להזמנה כזאת. זו הסיטואציה ההומוריסטית שיצרתי, שכמדומני שיכולה לקרות (למרות שמעולם לא קרתה לי), ואינני טוען שהיא בריאה.
ג. דבר פשוט הוא שמילות חיבה מוטב להן להישמר לשלבים יותר מתקדמים, אבל זה לא תמיד עובד כך. אני לדוגמא הייתי מאוד מאוד שמח לפתח רגשות אך ורק כלפי בחורה אחת שהיא תהיה אשתי, ושקודם תהיה החלטה שכלית ברורה, ואירוסין, ורק לאחר האירוסין ייתפתחו אצלי רגשות כלפיה. מובן מאליו שהדבר לא קרה, ובעוד שברוך ד' מעולם לא התאהבתי, לצערי הרב התפתחו אצלי רגשות כלפי משודכות שונות במהלך השנים, והיו שלבים שבהם נאמרו מילות חיבה (מכיוון שאני בחור קצת יותר מופנם לרוב הם באו קודם מצידה של הבחורה). המחשבה כאילו העולם עובד על פי תבניות, היא לעניות דעתי מחשבה מוטעית, מכיוון ששום קשר איננו דומה למשנהו, והרגשות נוטים להתפתח ללא קשר לבחינה השכלית של הקשר.
ד. לשבת קרוב לבחורה על ספסל, לעניות דעתי הוא דבר טוב בקשר שמתקדם בצורה בריאה. אינני יודע מה לא צנוע בזה.
[ליצירה]
ב"ה
מעין היקרה,
א. לגבי הכתוב "אודליה מאוד נהנה" - באמת התבלבלתי, והטעות תוקנה.
ב. באמת בעולם הזה מחפשים התאמה ולא אהבה, אבל אין שום קשר בין זה לבין מה שנאמר. אודוש אוהבת את בנצי כמו שהיא אוהבת את מירב, אלה רגשות חמים, אבל היא לא מאוהבת בו. היא מאוד מאוד פתוחה, ולכן היא אומרת כל מה שעולה בדעתה ללא צנזורה... זה חלק מהאפיון של הדמות. ואתן לך טיזר קטן לקראת החלק הבא בשיחה - בסוף השיחה היא אומרת לו משהו הרבה יותר קיצוני מזה לגביו...
ג. אודוש, היא מסוג האנשים שאוהבים להמציא כינויים לכל אחד. היא כרגע מתלבטת איזה כינוי לקרוא לאביאל, לפעמים היא קוראת לו "אבי", ולפעמים "אבינ'קה" - הוא כמובן קורא לה "אודליה"...
[ליצירה]
ב"ה
קופץ ותמי היקרים מאוד,
קבלתי את הערתכם, ואשמח לנסות לשכתב את הפרק. אשמח אם תוכלו לספק לי הערות, מה בדיוק בפרק נתן תחושה של סטטיות ושל חוסר התקדמות וכו' וכו'; ואם זקוקים בו לזווית נוספת - מהי הזווית?
ובכלל - אודה מאוד על כל הערה שתוכלו לספר לי על אודות הסדרה.
[ליצירה]
ב"ה
רדף היקר,
אני תמיד שמח לענות להערותיך, ולדון עמך בנושאים שאתה מעלה, אולם לצערי הרב מחמת סתימת לשונך לא זכיתי להבין למה אתה בדיוק מכווין. האם תוכל להרחיב מעט את הערתך?
[ליצירה]
הסבר למשפט
ב"ה
"הנהגת המשפט" - הסבר הרמח"ל לפרצוף "זעיר אנפין",
"גילוי בפועל" - הסבר הרמח"ל לפרצוף "נוקביה",
וזו היתה הכונה בכותבי "כדי שהנהגת המשפט תתגלה בפועל",
ומכיון שכך לא שייך להחליף זאת במשפט שהוצע.
[ליצירה]
ב"ה
רדף היקר,
השימוש על ידך במושג "השמצות" הינו מוטעה.
כל המידע הנזכר בפרק לגבי הארגון הינו אמיתי.
א. "אני ראיתי לא מזמן באחד העיתונים, אמרה של אדם שקורא לעצמו רב, שאמר שזוגות צעירים צריכים להתחתן, ולא לחשוש מה יקרה עם הילדים, כי הרבנים תמיד יכולים להתיר להם 'להמנע' כהגדרתו" – דבר זה אכן קרה. אחד מחברי הארגון, שעומד בראש ישיבת הסדר, אמר דבר זה.
ב. "לפני כמה שנים ראיתי מאמר במעריב שם תיארו איך ה'גבורים' האלה מצוהר נלחמים ב'דינוזאורים' – הם התכוונו לר' אברום והרב אליהו – והם ינהיגו את הציונות הדתית להשקפה ריאלית, ללא התעקשות על ארץ ישראל, ועל דבקות בהלכה, ועוד כל מיני הבלים." – דבר זה אכן קרה. מאמר שבו נכתב כך, אכן פורסם לפני כמה שנים במעריב.
ג. "ביטויים שלהם כלפי מורנו ורבותינו, או שמא יש לומר 'הבד"ץ של קרית-משה' כפי שהם כונו על ידם" – דבר זה אכן קרה. אחד מחברי הארגון, שעומד בראש ישיבת הסדר, ומפורסם בצבור, כינה כך ברבים את מרן רה"י שליט"א ואת הגר"מ אליהו שליט"א.
ד. "ומסתיים בהצהרה, שאם התורה מצווה על משהו שאיננו מוסרי בעיניך – אינך חייב לקיים את ההלכה." – דבר זה אכן קרה. במו עיני ראיתי "פסיקה" של אותו אדם הנזכר בסעיף הקודם, שבה "נפסק" כך.
ה. "כמו ש'פסק' אותו 'מטיל דופי בקדשים ובמסורת החכמים' כפי שהגדיר אותו ר' אברום." – דבר זה אכן קרה. מרן רה"י שליט"א אכן כתב מכתב, שפורסם ברבים, לגבי אותו אדם, ושם הוא כותב עליו כי הוא מנצל "כל בימה ועיתון לדבר נגד רבנים ודעותיהם, להטיל דופי בקדשים ובמסורת החכמים".
ו. "היתה לי פעם משודכת, שבת-דודתה התחתנה בחתונה רפורמית, אז לפני החתונה ה'אמיתית' הביאו רעבעלאך מצוהר שיחתן אותם 'על פי ההלכה'." – דבר זה אכן קרה. (בהנחה שהמשודכת לא שיקרה לי...)
לעומת זאת המסקנה של אביאל לגבי אותם אישים הנזכרים בדוגמאות דלעיל: "הגרעין הקשה של צוהר – לא אלה שלהם כיוונתי באמרה היידישאית – הם אנשים חסרי-מצפון, שרוצים לעקור את הדת מקרבנו." – הינה חוות דעת אישית של הדמות, שמתאימה למה שבחורים רבים בישיבה חשים, ועל כן שמתיה בפיו.
כמו-כן, המסקנה שלו לגבי תלמידי-חכמים שמשתפים פעולה עם הארגון: "יש שם מיעוט שעליהם נאמר: 'פאר געלט באקומט מען אלץ, נאר קיין שכל ניט' –בכסף אפשר להשיג הכל, חוץ משכל..." – הינה חוות דעת אישית כנ"ל.
כללו של דבר, לא "השמצתי" – אלא אמרתי דברי-אמת.