זה נשבר אצלי בידיים.
באצבעות מדממות
בלב שותת
ניסיתי לגחון, לאסוף את הרסיסים
ולא הצלחתי.
במקום זה רק
התמלאתי עוד ועוד דם.
נתקפתי אימה גדולה:
עולמי מונח לפני
ואין בידי לעשות
מאום.
[ליצירה]
.
הייתי חייבת להוסיף שזה מצטרף לי עם זלדה:
ואיקץ והנה הבית מואר
ואין איש אתי בבית
ועצב כזה
וצער.
והלא שמחת השמש דבר יום ביומו
והלא הר
והלא אש.
הוי
היופי נתקע כמו סכין בלב.
[ליצירה]
מדהים.
איך אתה עושה את זה כל פעם, ברגישות עדינה ומדויקת כל כך... אין לי כבר כח לחכות ליצירה הבאה.
ואגב, ילד - תודה על הכוונה. אמנם הבנתי בעיקרון אבל אתה עזרת לי להבין קצת יותר. זה הרי היופי ביצירות, שהן מגלות טפח ומכסות טפחיים...
[ליצירה]
כיף
לקרוא סיפורים שלך. יש להם את המימד המדכא לפעמים, אבל כאן למשל הסוף טוב וזה אחלה. למה לא לקבל קצת קיטש בסיפורים? זה עוזר לחפות על החיים הכל כך לא קיטשיים...
תגובות