[ליצירה]
איזה כתיבה יפה...
מאוד ציורי - ממש מצליחה לראות את ההתרחשות מולי!
איזו לשון מיוחדת כמעט כל שורה זרקה אותי אל רעיונות תנכיים...
והסיום כ"כ חזק וכ"כ תופס דווקא בגלל שהוא סותר את כל מה שאנו רגילים לחשוב (אפילו מעט מן האור...)
מה אני מנסה לכתוב? שאהבתי את היצירה, שזה מקסים אפילו ואולי בגלל הרעיון הקשה...
[ליצירה]
יפה, יפה, יפה!
זה הזיז בי משהו. כמעט גרם לי לבכות מרוב שזה אמיתי. הלוואי שנזכה לעמוד לפניו כמו שצריך. זו הרגשה נפלאה, שלא זוכים לה הרבה פעמים. מדובר בשיר על עמידה, אבל זה מתקשר לי אוטומטית גם עם תפילה. תפילה כזו שעברתי פעם, חזקה, חודרת ומטלטלת, הכתיבה לי את השיר "כדור אש בוער".
תודה רבה רבה לך.
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור Time Cat, על ילד שיש לו חתול והוא מגלה שהחתול יכול להעביר אותו ל9 מקומות שונים בזמנים שונים. הם עוברים במצריים העתיקה, רומא, יפן ועוד.
[ליצירה]
מצתרף לילד לירי.
הסמל שעל העט, כמו גם הוריאציה שלו על קסת הדיו, הם למיטב ידיעתי סמל שמוצאו מהמזרח הרחוק שמביע את הרעיון שבכל אור יש נקודת חושך ובכל חושך נקודת אור.
כך היוצר שהוא אנושי (=טוב) מצייר דרקון תוקפני (=רע) ואפילו יוצר אותו כי לדרקון יש קיום ממשי.
והרי יומר לא יוצר סתם (אם הוא יוצר אמיתי) הוא יוצר מתוכו, כך שהדרקון קיים למעשה בתוך היוצר, הרע קיים בטוב, ולעומת זאת הדרקון נוצר ע"י הטוב כך שחייב להתקיים גם בו משהו טוב, ולכן הסמל (ולא, לא איכפת לי אם התכוונת לזה P: )
ולכן הדרקון היה קיים גם קודם בתת מודע של היוצר...
ואם מישהו קיבל כאב ראש מהתגובה שלי גם לו מגיע כזה P:
[ליצירה]
בס"ד
סליחה...
לא הבהרתי את דברי - התכוונתי לתגובה של כנרת, התכוונתי שדברי הגמרא לא חייבים להתנגש עם דברי המורה לרפלקסולוגיה.
הוא אומר שהתסכולים והאכזבות באים מהטחול והגמרא אומרת שטחול שוחק. ידועה האמרה שהליצן תמיד עצוב. לפעמים השחוק בא דווקא ממקום של אכזבות ותסכולים.
אבל אם כבר אמרת, אז לא התכוונתי לסאטירה, כתבתי את השיר מתוך שמחה פשוטה ודי. והוא באמת שיר רציני - אבל לא עצוב.
[ליצירה]
בס"ד
למרות שהוא אב הרחמן.
למרות שהוא שומע תפילה.
השיר הזה מבטא במדויק את ההרגשה כשאתה כואב ושבור ומתפלל ואין משגיח בך. מה אפשר להגיד?
ולמרות הכל התקווה שנותרה שבסוף הוא ירפא את החור. יהי רצון שיתקיים בכולנו "מחצתי ואני ארפא".
[ליצירה]
נתחיל בחדות הרעות: קצת הפרעות במקצב וחריגות מהחריזה לקראת הסוף.
הבתים לא תואמים אחד את השני במשקל.
אז רציתי לקום ולגשת , לומר בתקיפות-
"תחזרי..!" , מה לך , אישה?
מה לך , טיפשונת?,
המדבר לא מתאים לך ולי...
(במיוחד הבית הזה...)
ולחדשות הטובות... התוכן, הנשמה של השיר כל כך טובה, הוא משרה את האווירה שלו על הקורא. הסיפור לא לגמרי ברור אבל בכל זאת מרגישים אותו. נהניתי ואהדתי.
[ליצירה]
בס"ד
התיאור של הרגשות של רחל, הצורך שלה לראות שוב את בנה שלא נרגע, החיפוש העקר במנזר כשכל הנזירות מביטות בה בתימהון, השזירה של הזכרונות והחלומות, האהוב שאותו היא לא חיפשה, לפחות לא בפועל, שמופיע במקום הבן ותומך בה, ההתרפקות שלה על התמיכה שלו, והסוף הקשה - הידיעה שהילד מת והיא לא תשוב עוד לראותו. הקשר שלה אליו שחי וקורא לה אליו מקצה היבשת הארורה מתוך האדמה, הקשר שחי עודנו למרות שהבן שלה מת. אלו הדברים שזיעזעו אותי.
[ליצירה]
(צריך להגיד שזה יפה? לא, זה די ברור. הוא כבר יודע.)
"אל בורא כל, שאין עליו כל עול" - הייתי משנה קצת, 'שעליו אין כל עול'
"איך יעלה אליו אשר כהבל חלפו ימיו" - אם הבנתי נכון ומדובר באדם שעוד חי אולי כדאי לכתוב 'חולפים' בהווה?
רעדה ותפילה - חרוז קצת בעייתי.
לא הבנתי מה זה "על כן נמלא חובנו". אם זה המשך הבית אז למה זה "על כן"?