בארץ עוץ של אוקטובר ההוא למשחק הקטן של אלוהים והשטן היו חוקים אחרים. ההתנצחות שנמשכת כבר אלפי שנים איבדה בהדרגה את כל הרסנים. הרי אפילו נושאי-הבשורה של איוב דיברו לעניין וישר לא היה שם אף בן נעדר לא נבראה תקוות-אב לשווא. גם לא נרשמה כל עדות שהצאן רועה בשדות זרים לא, אין כאן מקום לטעות אלה הם קליעי-המצרים. ואיש לא מקווה שרק תעו האתונות ברי לכל - המציאות ענדה לצווארנו שרשרת אסונות. ובעוד הרצון החזק מקנן לצאת לפחות בעין ובשן מגיע עוד שליח, ומדבר עוד אחד האל מסייע לשטן להשחיז סכינו החד וכמו במעשה קונדס, שיצא מכלל שליטה זורע בחלקותינו הטובות מכל חורבן, צער-עד ומיתה. ============================== את השיר כתבתי בעקבות תכנית רדיו עם המשורר נתן יונתן, בה הוא סיפר שלאחר מלחמת יום הכיפורים, כשבנו ליאור ז"ל עדיין הוגדר נעדר, הגיעה לביתם חיילת שטענה כי ראתה את ליאור שוכב פצוע בבית-חולים, מה שכמובן התברר מאוחר יותר כלא נכון, לצער כולם. אולם ברגע שהיא בישרה להם את זאת, מספר נתן ברדיו תוך כדי בכי, הוא אחז בבנו הצעיר זיו, וקרא בהתרגשות "יש לנו אח, יש לנו אח". ואז הגיעה הבשורה המרה. הסיפור הנורא הזה נגע מאד ללבי ולא הרפה ממני במשך ימים, עד שכתבתי את השיר הזה, המוקדש מעומק לבי לנתן ידידי.