באמנות, כמו באמנות,
אין דבר כזה, שאין דבר כזה.
ובחיים, כמו בחיים,
אם אין דבר כזה, אז יהיה דבר כזה.
ורק באהבה, כמו באהבה,
אין דבר, כזה, אין דבר..
והכל נשכח, והכל עבר,
והכל נמחל, והכל ווּתר,
ואין דבר. אין דבר.
[ליצירה]
אוף, מתוקה.
כל כך מכירה את התחושה הזו, את הנר, את הלהבה המרצדת, שנראית כאילו עוד רגע תכבה.. ואת הרצון שהיא תמשיך לבעור, אפילו באור קלוש כזה..
זו תחושה של חיים על זמן שאול שכזה, שאת נהנית מאור גנוב, של זמן אחר, של חיים אחרים.
אהבתי. והזדהיתי.
[ליצירה]
וואו!
איך אני אוהבת את השירים האלה, המשתפכים, אלה שלא מהססים ובוררים מילים, אלה שיכולים לומר את מה שהם רוצים גם בלי להישמע פרובוקטיבים וגסים, ועדיין לומר את זה ישירות ויפה וזורם.
כל כך אירוטי וכל כך מחמם וכל כך כל כך טוב.
[ליצירה]
אוקיי, סיפור מוזר
הייתי מוותרת על השימוש הנרחב בשורש "ז.נ.ה". וגם בשורש "ד.פ.ק".
דווקא רעיון יפה לסיפור, ואפילו נותן פן קצת שונה של כל העניין הזה של אבידות ופיגועים (למרות שבאמת לא היה צורך להרחיב על ליה והקבוצה שלה, כאילו - מה הקשר ולמה ואיך זה מתקשר???). הוא פשוט כתוב בצורה קצת.. נאמר, אינפנטילית? כל המילים האלה שהכנסת לסיפור, קצת הורידו את רמתו בעיני.
[ליצירה]
יפה לך שהצלחת לחצוב את עצמך יש מאין.
בדרך כלל אני מניחה שרובנו מנסים להוציא מעצמנו את היש מתוך המסתור. אבל מהאָיִן? זה מקורי.
(אני סתם קצת צינית. תנסי אולי לעבוד על הרעיון הזה של היש מאין, כי הוא נשמע קצת לא הגיוני).
[ליצירה]
איזו שפה..!!!
אני מניחה שצריך להכיר אנשים כאלה, לא רק מפולניה דווקא, אבל הם בפירוש צריכים היו לחיות את מירב ימיהם במאה הקודמת.
מצחיק אותי השימוש שעשית לריבוי של אווה מריה. מריה ברבים זה מריות, סתם כי זה קיבל מעין אסמכתא שכזו בלשון המדוברת, אבל אוות? טוב, הצחיק אותי קלות.
אגב, זה היחס הזה לקאסיקה שאת בעצם מדברת עליו בשיר. יחס שאולי קיים גם אצל אנשים "משלנו" היום. זה פשוט נראה לנו שונה כי אנחנו כל כך רחוקים מהקלאסיקה הזו, אנחנו "מודרנים". אנחנו לא מתחברים לשום קלאסיקה משום סוג..
אגב, אם יש לך באמת שכן כזה ואת באמת עושה לו טיפולים, אז בעדינות. אנשים כאלה צריך לשמר עד כמה שניתן.
[ליצירה]
הלוואי שאלה היו השירים שאני הייתי כותבת כשהייתי (אם בכלל יכולתי להיות) באמת אני.
אלא שלי זה בא כל כך במאמצים, וכל כך בקושי עד שכמעט ולא בא בכלל ואם כבר יש, אז להביע את זה בכזה שיר, ובכאלה מילים, כמעט בלתי אפשרי לי.
אשריך שזכית!
תגובות