אולי חשבתן
שהנה
בסוף
לא נשארה בה טיפת ציניות
והיא בוכה
בגלל הסוף.
בגלל הסוף
לא בכיתי.
בכיתי
כי הנה
כמעט שלא נשארה בי
טיפת אהבה משמעותית אליכן.
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הפעם, לשם שינוי, אני אהיה לטובת הרן (: זה לא הקטע של להתבייש במוצא. חס וחלילה. אבל - כולנו יהודים. במה יש להתגאות? התוניסאים יותר טובים מהארגנטינאים? אף אחד לא ינסה להסתיר את המוצא, אבל אין שום סיבה לתלות אותו בשלטי-חוצות, הרי - מה זה סך הכל? לכולנו יש עבר משותף, כמו שאמר עייזר ויצמן (שירגיש טוב...). עבר משותף, הנפש היהודיה שלנו הייתה בכל המקומות, אין שום סיבה להיבדל. אנחנו הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה טוב.... כאילו, כתבת את הסיפור עם כל הפרטים בשביל לזכור....? איזה שוס!! [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי.. כל מיני מילים, אם זה שגיאות כתיב או בכוונה. [ליצירה]
- [ליצירה] זהו. רן, יש לך כבר מעריצה אחת [ליצירה]
- [ליצירה] אוי. כל הסיפורים שלך כאלה מזעזעים? מעורר מחשבה. [ליצירה]
- [ליצירה] הממממ.... מזכיר קצת את "כשצלצלת רעד קולך", של נתן זך. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה כל כך עצוב... (מקווה שמשום מה מנותק ממציאות כלשהי?) "חתמנו את היותנו", זה משפט יפה. והדיוק והסדר שבכל פועל ופועל בשיר, שקדנות, נו, על פרטים קטנים והכל - חתימה, מדידה, למידה, שברירי, תקנה, הדרכה, כל כך מדוייק - שזירה. ולעומת זאת, ההרס. זה, זה, זה אדום ושורף בעיניים. (והזכיר קצת זך - הבית השני של גדול הוא האומץ לחכות. סתם, הזכיר.) (ואתה, נושא אלומותיו, ברוך שובך!) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. ממש יפה, אפילו, הייתי אומרת. [ליצירה]
- [ליצירה] .. כן. למען האמת, היה חיבור מסויים, השתקפות, השלכה מאחד על השני, משהו כזה, מהאהבה שלמטה לאהבה שלמעלה. אבל השיר מופנה אל ההוא שלמעלה (: [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יפה, מצחיק!! גדול!! תודה.... [ליצירה]
תגובות