<align=center>יש תאוריה הגורסת כי אם אי פעם מישהו יגלה לשם מה בדיוק נועד היקום ומדוע הוא נמצא כאן, ייעלם היקום כהרף עין ויוחלף במשהו מוזר ובלתי מובן עוד יותר.
יש תאוריה אחרת הגורסת כי כל זה כבר קרה.
(דאגלס אדאמס)</align>
[ליצירה]
טל,
הדפסתי, קראתי בחג, הופנטתי, נשאבתי לתוך הסיפור, משהו נגע בי, בררר.... רוח מיסטית כזאת שמרחפת מעל, פסלי הזכוכית, החלומות, המציאות ההזויה, החיים בספירה אחרת כביכול, זה מדהים. הזמנים, מה שחושבים שיהיה, מצפים שיהיה, מה שהיה, מה שקורה עכשיו, הכל מתערבל, העתיד, ההווה, הסוף במיוחד - אין סוף, הסוף הוא השערה, שגורמת לקורא לרצות כל כך שהסוף יהפוך למציאות. והדמויות - בנויות נפלא, מכירים לאורך הסיפור כל אחת מהן, וההתפתחות שלהן, הו,
אהבתי.
לא קראתי את המקורות שהזכרת, אבל - עושה חשק.
(נ"ב - נושא אלומותיו, את הגבול, כמדומני שעברת בתגובתך האחרונה - זאת שמעלי, בליגלוג, וגם אם לא, אז במילה האחרונה. אתה מגיב, ומעיר, וטוב שכך, אבל - תיזהר שלא לחצות את גבול הטעם הטוב שאמור להיות גם לך איפשהוא.)
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
אויש,
שי, שוב אתה עם הדברים האלה שלך?
זה לא בסדר, סוף כזה, הרי זה ברור שהוא מגביה את "קול המוזיקה" ברדיו, ותסלח לי, אבל זה פשוט לא שייך באתר כזה. איפה הצנזורה??
זה מסוכן, לעשות דבר כזה בכביש.
אתה לא בסדר.
זה בעצם שיר על אדם שניסה, והשתדל, אבל החיים שוחקים אותו, והוא שט בזרם כמו דג מת שלא חושב, מוזיקת חייו כבר לא משפיעה עליו, ואתה מדמיין לעצמך את התמונה, ושומע את המוזיקה הרגועה, ורואה אותו מציץ מהחלון, מוציא את הראש, המוזיקה נפסקת ככה, שומע את הצפירות, מכניס שוב את הראש, הסונטה של באך (או מה שזה לא יהיה, לא מבינה בזה) מגיע לקטע הגבוה, חזק, בומבסטי הזה שלה, הוא מוציא שוב את הראש מהחלון ודופק קללה עסיסית כזאת.
זהו. אבוד לו. הוא נכנע, הוא כל כך חלש, ואפילו לא מודע לזה. האוויר המזוהם הרעיל אותו. אולי הוא מתרץ לעצמו, זהו, אם אני רוצה להמשיך לחיות בעולם הזה, אני חייב להתרגל לזיהום. רק ככה,
כמו דג מת.
[ליצירה]