רציתי לדעת
שהכל לטובה.
כך אמרו פעם
הזקנים,
אלה שעוד האמינו
שהכל לטובה.
כן, היו כאלה..
מוזרים.
זקנים
מאמינים.
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון, והביצוע טוב. [הערה קטנונית אחת: צ"ל א ל ה שעוד האמינו, לא אלו. זכר=אלה, נקבה=אלו [ליצירה]
- [ליצירה] "עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא') [ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים] [ליצירה]
- [ליצירה] שיואו.. מגניב. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. זה באמת שיר מיוחד, ואני מסכימה עם הדס שצריך לקרוא שוב. מזל שנקדת. [ליצירה]
- [ליצירה] כבר אמרתי לך מה זה עשה לי... מה זה בשבילי לקרוא את התיעוד המדהים שלך. והסוף, הסוף כל כך... כל כך מחזק. תודה לך סופר יקר. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לערוגה. עומר. האוירה שנרקמה מתוך הקריאה של היצירה, מיוחדת. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני ממש מבינה את ההרגשה. לפעמים אנחנו בטוחים שיש מסביבנו חברים טובים, שנישאר בקשר לנצח, ואחרי רגע, נדמה כאילו ה"מצח" חלף... ופתאום נראה כאילו כלל לא היינו מעורים בחברה הזו, שחלפה. היטבת לתאר את התחושה. יהיה טוב! :) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מיוחד מאוד. אהבתי את החשיבה היצירתית (מי בימינו כותב בכזו פשטות ופסטורליות???) השיר זורם ונעים לקרוא אותו. *נאד* מים, ולא *נוד* [ליצירה]
- [ליצירה] מסר, אהבתי ממש. מבינה כ"כ על מה אתה מדבר. דוקא אהבתי את הכתיבה ובניגוד לשי נראה לי שאין כלל חזרה מיותרת. (שי, לא התכוונתי לחלוק עליך בכוונה.. :)) בכל מקרה זה שיר טוב לדעתי. הרעיון קצת מעצבן... באסה לפנטז ולהתפכח בסוף.. [ליצירה]
- [ליצירה] טל, לא התכוונתי לזעזע עד כדי כך.. פשוט ישבתי מול המאוורר ובהיתי בו, והרגשתי שאם אני לא עושה עם עצמי משהו מועיל אני פשוט נכנסת לתוכו בכח... לא שהשיר הזה זה משהו יותר מועיל, אבל לפחות עוד יש אצבעות... [ליצירה]
- [ליצירה] מסר - חמוד ביותר. תמימות של ילד והרצון לגדול אך להישאר ילדון... [ליצירה]
- [ליצירה] בשביל להסתנן לתל אביב צריך יופי וקשרים. לא תעודת זהות, ובטח שלא לב. אבל - - - עוד מעט הקערה תתהפך על פיה. הם יבכו למעט לב. יבכו. הם יבקשו חיבוק ויצטרכוהו כאויר לנשימה, ואז, אז תתנפץ האדישות מעליה. ומה בינתיים? אהבה ותפילה. הרבה תפילה. שיר מקסים! כתוב מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] " לא ניתן למצוא דף זה". אנא סדר הקישור, תודה. [ליצירה]
תגובות