הו... את מרשימה כל פעם מחדש...
אני חייב להתחיל לקרוא את הסדרה הזאת!
(אני מכיר את הדמויות המרכזיות, לא זוכר מאיפה... אני יודע פחות או יותר רקע - אבל לא זכור לי שקראתי)
אם אני כותב ספר, את מאיירת את הכריכה, טוב?
נהדר.
אהדתי.
תודה!!!
כאן פרט לשני דברים הכל מושלם.
אחד: כף היד. אינו ביצוע של אומן
שניים: הכתף אינה ממש ככתף נשית, זאת אומרת
שחסרה לה רוך טיפת התעגלות.
לי חסרה קצת הצללה תחת הלחי הימנית אבל פחות מודגשת מהשמאלית.
כמובן שלא רצית להתמודד עם יצירת סנטר שאינו דבר קל לביצוע.
בואי ונאמר ששכחת.
[ליצירה]
הו... את מרשימה כל פעם מחדש...
אני חייב להתחיל לקרוא את הסדרה הזאת!
(אני מכיר את הדמויות המרכזיות, לא זוכר מאיפה... אני יודע פחות או יותר רקע - אבל לא זכור לי שקראתי)
אם אני כותב ספר, את מאיירת את הכריכה, טוב?
נהדר.
אהדתי.
תודה!!!
[ליצירה]
זאת Death, אחותו של Dream, הsandman. הפנים יצאו מוצלחות אני חושבת - בעיקר מאחר והיא אף פעם לא נראית בדיוק אותו הדבר, ומצאה חן בעיני הווריאציה שלך.
[ליצירה]
[ליצירה]
כאן פרט לשני דברים הכל מושלם.
אחד: כף היד. אינו ביצוע של אומן
שניים: הכתף אינה ממש ככתף נשית, זאת אומרת
שחסרה לה רוך טיפת התעגלות.
לי חסרה קצת הצללה תחת הלחי הימנית אבל פחות מודגשת מהשמאלית.
כמובן שלא רצית להתמודד עם יצירת סנטר שאינו דבר קל לביצוע.
בואי ונאמר ששכחת.
[ליצירה]
שיר מציאותי ואכזר
הדימוי, ההרגשה שהמילים בשיר משאירות- מתאימה בצורה כ"כ מדויקת לימינו... אבל לבקש שיתרגלו לזה, זו הבקשה הכי אכזרית שיש...
אומנם אולי ההכי מציאותית?
תודה.
[ליצירה]
מקסים!!!! אני מכירה כ"כ הרבה וריאציות ל"עץ הנדיב", ואף לא אחת מצליחה כמו השיר הזה! אולי אני חשודה לדבר, אחרי שרב היצירות שלי עוסקות בקשר בין האדם לעולם הצומח, אבל עדיין - ישר לאהודות!
תודה!
[ליצירה]
מַההההההה
ציידת, לא יכולתי שלא להגיב להערתך - העולם והבריאות ניתנו לאדם לשימושו, תפתחי את הספר... כמובן שהשימוש צריך להיות מתחשב, חכם, לא מזיק, והייתי אפילו אומרת "אוהב", אבל בטח שלא באנו לעולם הזה לשמור ולשמר את כל הסובב אותנו כבמוזאון- מנקים את האבק שמעל הזכוכיות... והיש שימוש יותר עילאי לחומר חי מאשר להיות חלק ביצירת אומנות?! אז ל-מה כן מוצדק להשתמש בחומרים לדעתך?
אגב, חיים, הברק זה שמן זית או סתם פוליש?
אחלה כבשה. מה הגודל?
[ליצירה]
אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים.
תודה.
[ליצירה]
אחרון הרומנטיקאים....
צבעי הפרחים וזוג הכוסות מותאמים יפה! האדום בתוך עלי הכותרת... מי אמר שאי אפשר להשתכר מריחות?
אם נצייר מספיק מצבים אידילים ו"נשחרר" אותם לרשת, נראה לך זה ישפיע? : )
אהבתי
תגובות