[ליצירה]
פיצול אישיות?מפחיד.
צורת הכתיבה לא הצליחה להחזיק אותי להמשיך ולקרוא עד הסוף..
אולי זה מסוג הדברים שכיף לכתוב ביומן האישי אבל לא בטוח שבתור קטע שמתפרסם הם יהיו פופולריים במיוחד...ואולי זו רק אני הקטנה..
בכל אופן אני מאחלת לך שתיסתכלי פחות על "מה מצפים ממך" או על מה את "צריכה" להיות ופשוט תהיי מה שטוב לך...איפה שהאמת ש-ל-ך נמצאת..
גאוה.מרידה.לקבל את מה שמגיע לך בחיים..-מילות המפתח האלה הן מילים שתלויות בדבר..תלויות באנשים סביבך ובציפיות שלך מהעולם,מהסביבה ומה' יתברך..
למה לך למרוד?למה לך לחפש כבוד או הערכה?מה מגיע לך בכלל?הדברים לא מכונים ישירות אליך כי אני לא באמת מכירה אותך..אבל אני חושבת שאנחנו צריכים לצאת מתוך איזו נקודת הנחה שלא מגיע לנו יותר מידי בחיים..כך נוכל להיות מאושרים ואסירי תודה באמת.
כי נראה כמה חסד יש בעולם.
מקוה שלא סטיתי מהנושא בלי לשים לב..היי מאושרת :).
[ליצירה]
אני חשבתי שזה מקסים! אני מאמינה שמתוך כנות עצמית כזאת צומחת הבנה חדשה ומודעות חדשה-ישנה. כל הכבוד. דווקא הכתיבה שלך משכה אותי הלאה עד הסוף. גלי את עצמך לעצמך, למרות הכאב, זה שווה הכל.
[ליצירה]
שבירה יקרה,
נהפוכו בן בנו של נהפוכו. הרי זה כל העניין. מילא אם היית כותבת את זה כתגובה למכתב הראשון, אז ניחא. אבל כתגובה למכתב השני? דווקא כזה שיש בו השלמה והכרה במי שאני?
באמת יכול להיות שזה מפני שלא קראת את הדברים עד תום. אבל no hard feelings. לא מצידי לפחות.
פשוט שנראה לי לא שייך להתלהב ולהגיב אחרי קריאת חלק מהדברים.
למה הדבר דומה? למי שיוצא לבקר מסעדת בשרים משובחת, אלא שהוא, איך לומר, צמחוני. וכיוון שכך הוא דגם רק את הסלט ואת התוספות, אבל את הבשר הוא אפילו לא הריח.
מילא, לא לקחתי קשה. ותודה בכל מקרה על הניסיון לקרוא.
כלנית
[ליצירה]
כלנית, אני מאוד לא מסכימה.
טקסט כתוב הוא, ראש לכל, טקסט כתוב; את יכולה להשקיע בו את כל המאמצים ולהכניס בתוכו את הרעיונות הכי נפלאים שיש, אבל מה שאנחנו הקוראים רואים, במבט ראשון, אלו מלים.
אם את רוצה שאנשים יקראו אותך - ההערות של זהירות רלוונטיות מאוד. אם את רוצה בלוג שבו אנשים יתאמצו להבין לנבכי נשמתך - - -
[ליצירה]
יש משהו בדברייך...
ועדיין,הכישרון הוא לגרום לי לרצות את הבשר..אבל לא נוצר מספיק עיניין שמשך אותי להמשיך לקרוא-זה החלק החשוב..השאר זה סתם שאני נסחפת..
[ליצירה]
הדס יקירה,
אני באמת שלא מחפשת בלוג ולא סוג של תגובות של בלוג. אני פשוט מבקשת שאם מישהו מגיב, שיטרח לקרוא הכל.
אני לא הייתי מעזה לבקר יצירה שלא קראתי את סופה.
נכון, שאולי זה באמת לא "מושך" לקריאה את כולם. זה בסדר מבחינתי. אני יודעת שישנם רבים אחרים שקראו את הדברים עד תומם.
הבעיה שלי מתחילה כשאנשים מבקרים בלי לקרוא עד הסוף. זה הכל.
ועל זה אפילו גברת זהירות הסכימה איתי.
[ליצירה]
קשה לקרוא זאת אחרי המכתב הקודם...
החיים קצת יותר מדי מסובכים.
כתוב טוב, לדעתי, לפחות.
את עדיין צעירה, את יודעת. הכל מתחיל מבפנים. רצון.
בהצלחה!
תודה.
[ליצירה]
אוווווווווווווווףףףףףףף
למה ליאש אותי?
קבלי את מלוא ההבנה והערכה!
אוהבת ומחבקת אותך....את ממש צדיקה..
ר' נחמן אומר שזה ממש כשרונו של הצדיק.היכולת לחוש את כאבם של ישראל ושל הפרט על בשרו ממש,כאילו היה כאבו שלו.
אשריך!
נקוה לימים טובים יותר.
[ליצירה]
הציבור שלנו עובר תהליך של התפכחות מאשליות. ואכן - זה כל כך כואב. כמה נורא שזה היה צריך לגבות מחיר כזה. הרב מלמד כתב במדור "רביבים" ב"ב-7" שזה הגוף הבריא שדוחה את הרע מקרבו ע"י הוצאת המוגלה. וזה נראה רע מבחוץ אך זה בעצם תהליך הבראה. עוד נחזור לכל המקומות האלה ונקים אותם מחדש. וגם את ימית. ולא נעקר משם עד עולם.
[ליצירה]
[ליצירה]
שיר נהדר...
אהבתי מאוד.
נראה לי שמה שאהבתי ביותר היה הרעיון והמסר של השיר. כתיבה טובה וזורמת!
[ליצירה]
שמואל,
לא יודעת, לא קראתי את שיריך האחרונים, או הראשונים (אם כי שמעתי עליהם באריכות משועשעת).
סתם עצה לי אליך:
אולי פשוט תגיד נגד מי אתה מתקומם, על מה קמה הצעקה, מה אוכל אותך. אולי אם פשוט תהין לקרוא לילד בשמו, בלי לנסות להיות אצ"ג או סולז'ניצין (להבדיל אלף אלפי הבדלות, במטותא), אולי אז תקבל ביקורות יותר אוהדות לשיריך, שברור שהם נכתבים בדם ליבך.
[ליצירה]
יווו.. אנשים! מה קורה לכם עם כל תיאורי ההתאבדויות האלה לאחרונה?
וסליחה, אבנר, שאני מוציאה את זה עליך אבל - - דחיך ראבקום, אנשים.
לפעמים באמת אין חשק לכלום, לא בא לצאת מהבית, לא מתחשק לאכול כלום, גם כשמדליקים (לא פותחים טלויזיה. את זה הטכנאי עושה כשהוא רוצה לבדוק מה מקולקל במכשיר..) טלויזיה קורה לעיתים שאין מה לראות או שמחליטים שהכל משעמם.
אבל מכאן ועד לומר שמכל ההרהורים הוא החליט לצאת כשהוא הכין את החבל ותלה את עצמו עליו, פור גוד סטייק! שילך לישון, שיקום בבוקר ויראה אם ההרגשה שלו לא השתפרה. שיסע לאנשהו ויראה אם הוא לא יכול לנטרל את עצמו ע"י שינוי מקום ואוירה, שילך לטיפול אם כל זה לא עוזר (וכל מילה שכתובה כאן נוסתה על ידי הכותבת, לידיעתכם).
אז די כבר עם הרחמים העצמיים האלה ודי להרוג את כל הגיבורים שלכם.
לא לימדו אתכם בכיתה ג' שסופר טוב הוא לא זה שהורג את כל הגיבורים של הסיפור כדי לסיים אותו???
[ליצירה]
ומי שקורא את השורות הריקות יכול גם, לעיתים, לתת להן פרשנויות שונות.
אולי כמו למילים, שגם אותן ניתן לפרש בדרכים שונות, אלא שבמילים תמיד תוכל לטעון שכוונתך היתה שונה, תוכל להוכיח הקשר.
בשורות ריקות לא תוכל אלא להעיד שכאן היית, ולעיתים, לעיתים אף לא זה.
מה גם שמתעוררת השאלה, אם כל הרושם שנותר ממעשיך הוא שורות ריקות, האם שווה להכיר אותך? האם שווה להגיע לנקודה שבה המשמעות של השורות הריקות משמעותית עבורנו?
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
אהבתי
...
איפשהו גם הזדהיתי. אני חושבת שגם אני עברתי תהליך מסויים של "חירור" כדי להיות יפה יותר.
וגם אני תמיד יודעת ושמה לב מה הוצא מאיפה וכמה אני חסרה בלעדיו. כמה אני לא אותה אני.
בשלב מסויים קלטתי שהכי חשוב שאני אוהב את עצמי, כי רק ככה אחרים יוכלו לאהוב אותי. אם אני לא אקבל את עצמי איך שאני, אף אחד לא יוכל לקבל אותי כמו שאני. בני זוג עולים על זה, שאת מרגישה חסרה, או לא שלמה, וזה עוזר להם להרגיש פחות שלמים איתך.
הרבה טוב,
[ליצירה]
אינגבול?
מנחם, אתה רוצה לדבר על זה?
ואגב, האנגלית בעברית הזו, מצאה חן בעיני.
העברית שבאמצע היתה קצת בעייתית ולא מובנת, אבל האנגלית משובחת היתה.
ואגב, למה לעודד אותה לקפוץ? למה שלא לעודד אותה, על מנת שהיא לא תקפוץ?
מה, לעזאזל, עובר על אנשים כאן???
כולם רוצים למות ואף אחד לא סיפר לי על זה?!
[ליצירה]
איזו שפה..!!!
אני מניחה שצריך להכיר אנשים כאלה, לא רק מפולניה דווקא, אבל הם בפירוש צריכים היו לחיות את מירב ימיהם במאה הקודמת.
מצחיק אותי השימוש שעשית לריבוי של אווה מריה. מריה ברבים זה מריות, סתם כי זה קיבל מעין אסמכתא שכזו בלשון המדוברת, אבל אוות? טוב, הצחיק אותי קלות.
אגב, זה היחס הזה לקאסיקה שאת בעצם מדברת עליו בשיר. יחס שאולי קיים גם אצל אנשים "משלנו" היום. זה פשוט נראה לנו שונה כי אנחנו כל כך רחוקים מהקלאסיקה הזו, אנחנו "מודרנים". אנחנו לא מתחברים לשום קלאסיקה משום סוג..
אגב, אם יש לך באמת שכן כזה ואת באמת עושה לו טיפולים, אז בעדינות. אנשים כאלה צריך לשמר עד כמה שניתן.