[ליצירה]
אולי כי השיר עצמו מבולבל..
הייתי משפצר אותו.. אלולא היה בן 3 שנים, בתקופה דאז - כך הרגשתי.
רק אוסיף כי זו מערכת יחסים אמביולנטית ולא כ"כ מועילה. לא כיום בכ"א.. בניינטיז היא הייתה שגעון!
[ליצירה]
כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם.
ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו.
[ליצירה]
הרבה אמנים יהודים נכחדו בזמן השואה
חלקם, נוצלו טרם שנשלחו ברכבות לשרפה
אכספרס, למחנות השמדה
ויונת ההומניות, האנושיות אייה? נכחדה .
לא הבנתי את המילה בְּאֹגֱנַת
תודה
[ליצירה]
[ליצירה]
לקריאתי
שַׁחַר גּוֹעֵשׁ בֶּטוֹן הָמֱמַלְצֵר,
ניקוד המילה השלישית מאיר נחרצות דו-משמעות
ל- בְּטון,
ול- בֶּטון
טון ממלצר
או בֶּטוֹן ממלצר שבשתיהן טמונה מחאה ותחושה כבדה.
מצד אחד ריקנות - גרוד קליפת הראש
מצד אחר - איים - בדידות ואגו כל אדם לעצמו.
והנוף הן הנוף הציורי והן הנוף האנושי מאיים על שלום הדובר.
שירך בקול העלם ה-י' מיותרת אם אני מבינה נכון את שירך
כתיבתך מעניינת, תודה
אמילי
[ליצירה]
ואולי זה בוקר אחר, להשכים עם שחר לגן, לעבוד בזיעת אפיים, ולתת קולנו בשיר...
באלי רק להגיד שאהבתי איך שהכאב כתוב כאן,
שאהבתי: מול, ב-, על, כּ-
שכאבתי אותה משלחת, מזרזפת, ממלמלת,
ככה מבוקר עד ערב, פשוט כואבת
ואת הדובר הסופג ומרחיק, ושותת מעוד לילה נצחי,
מתייסר בבדידותו.
קורע לקרא אתזה, בחיי--------
וליד השוקת הזו, כמה קטנוני לדבר על הניקוד, אבל שים לב פאתוס.. מתאים לך לדייק...
וכן, ולוואי וזה בוקר של זהב מתפרץ למעונך
בחדוות ניגונים ופכפוכים
כּנרת~~
[ליצירה]
שובה.
מבט פרספקטיבי שזור נכונה, מביע את הנרקוטי-המעורפל על עולמם הצר של פושי-הדבר, אין לאל ידם כי אם עצב.
אין בידי להציע - כל כך נכון, ומשתמע לו "ידה" בה מוזרק ושותת העצב.
בשלהי ההתפלשות,
פאתוס.
[ליצירה]
איפה הליברליזציה?
שמואל, לא התלהבתי אמנם מהרעיון ויתר על כן, מהנסוח.
אך אליכם: מפה ועד למחאה כנגד מחאה? הדרך ארוכה, אם קיימת בכלל.
היופי בכתיבה, טפיחת השכם לרגשות המדוחקים אי-שם.
נסו את זה, כתבו על שמפריע לכם.
בקריאת עדוד חצופה,
פאתוס.
[ליצירה]
כנרת,
הבה ונחל-נא:
וירגה: על מנת להבין ולהשיח את משמעות המילה... צריך לכוון ולפלל למשמעות היצירה, במה היא עוסקת ? על מה היא מדברת ? ומאיזו זווית ?
על אף שאין בי מן הרצון לפרש ולנתח ביצירותיי, אקביל את חומתי בקירבה נכונה יותר, עבורך.
גשם חוקה - "איחוי מהפך" גשם חוקה [על צדו של "לחם חוקה"].
גשם: אידוי, עילוי, עיבוי ואיחוי.
בכל בית, נוסחה הפעולה מזווית שונה, במילים שונות.
הבית הסופי, מורה לכיוון הטיפות העזובות אשר חיות בחברת הטיפות המסופחות. מצטופפות בצילן הכבד, תרות בנואש אחר ברכת-אדם, מה תכליתן ? : וירגה.
לרוב, וירגה מתבצעת מכמה מרכיבים: גבישי קרח זעירים המטלטלים באוויר ללא הכובד הנכון לרדת מטה, לחות נמוכה ובמקביל - התחממות מהירה מחמת שינויים בלחצי האטמוספירה. בערבים, כשחמה נושקת לים הצללים, משתקפות קרני האדם בטיפות הזערור ויוצרות את הוירגה, מצגי ערפילים מדהימים שסוחטים מפי האדם קריאת השתאות.
ועל זאת- הצלו לנו אור. טכנית, לא ניתן להצל אור, אלא שוירגה, מצלה [ערפל] אור.
כדי לרדת לטיב היצירה, זקוק המנתח לידע נרחב בארבעת הפעולות הנצרכות.
אקווה עבורך שאת שולטת בם כבשלך.
לעוד הכוון ועזרה, השיטי את מכמורתן הכנרת לכווני.
[ליצירה]
קשה.
פעלתי כוחי בניתוח היצירה... אך נשמתה חמקה מבין ידיי, והמוניטור צפצף את אזניי בסטטיקה ממיתה.
ללא ספק ניסית להגדיר פה מחדש את עניין ה"ניגודים"
או שביכרת את נושא הקונפליקציה לעצמך, אני שלם עם זאת.
חריזה: נשמע ברקע ו- הדממה בקע - חרוז ? [היפכא, חרוז מועדף על מצלול ולא על הגייה. הווי אומר - חרוז כ: "רֶקַע-פַּנֶיךָ" עדיף על: "רֶקַע-נָקַע". למרות שהאותיות שונות - המצלול זהה.
כחזיז רועש את הדממה בקע. [אולי מרעיש את הדממה ? רועש הוא פועל תומך].
ונאלמה דומיה - אני מאמין שהתכוונת לדממה, הדממה נאלמה דומיה [?!].
על הס בייסורה לא אביע דעה מאחר ואין בכוחי להבין את השקלול על הצד הנכון.
בגדול, אין לי שמץ על מה מדובר... הכתיבה על סגנון ה"הייקו" [שיר יפני קצרצר]. בטוחני שחובבי ההייקו ימצאו ביצירתך המון משאני יכול להחכים.
המשיכי כך אסנת, ונשתמע.
פאתוס.
והחשכה כאורה.
הס בייסורה
[ליצירה]
רב תודות לך אלקטרומאן.
אתן זרזיף רמזוני זעום:
"שמלתך קצרה מלהושיע":
שמלתה קצרה [הטיה] ל"ידך קצרה מלהושיע", אלא שפה, לצער הנמען-השמלה אכן קצרה.. מלהושיע. [או שמא שמלתך קצרה מלהופיע?]
אם הבחנת, כותב השורות שרוי במין עצב-חרדוני-קנאי, וכשהוא מדבר, הוא מדבר בקצרה, ובאנחה. [לכן הפיסוק הרב וקוצר-הדיבור] ועל כן: אנא אנה, [פסיק, רווח גדול, אפשר אף אנחה, ואז חוזר בשנית על תחינתו] אנא.
עניין החריזה מסתיים במפיק [נקודתי] חסר ותו לא.
המון תודות,
פאתוס.