להשתחוות.
להכפיף את העמידה
לבד, בלי עזרה
בקיפול מכנס, בהרכנת גוו
בנפילת ראש אל החזה.
להודות.
להכות ב'רק אני'
לפתוח את הברזל, הבטון
שבין לבין.
באבות וגם בהודאה
ברגע קט ובעוד כמה.
[ליצירה]
תודה רבה למי שהגיב בציבורי ובפרטי.
ארז - אני מכיר שירים שטוב לי יותר לפתוח איתם את השבת. (מזמם לעצמי את אזמר בשבחין)
אודיה - - אחח כמה הייתי רוצה לשחק יותר.
כלנית - - - באמת שאני משתדל לשכוח מה זה פוסטמודרניזם. אבל כל כך שמח שאהבת.
(תודה לאסופית שניקדה, פה ושם)
[ליצירה]
לפחות אפשר לקוות שיהיה שיר סקוטלנד, קיץ, 2005
בו תכה בך שוב השכחה.
הצלחתי להתבלבל לרגע, בשורות "נתתי לשקט שבו לצעוק על הרעש שבי לשתוק!" אך הם תפסו אותי.
על זה נאמר: אשרי אדם שוכח תמיד. הלוואי.
[ליצירה]
מישי הפנתה אותי לשיר הבא של לאה גולדברג.
מחר אנחנו נצא אל חוף נחל ירֹק
במימיו אבדה החמה טבעת זהב.
אנחנו נשוט בסירה בנחל ירֹק,
עמֹק, עמֹק במימיו
טבעת זהב.
המכמרת תרד למצולה,
תעלה הטבעת ברשת.
תענדנה על אצבעי:
הרי את מקֻדשת!
רשת הדייגים ורשת האינטרנט, כולם כלים לדרישה, הרי את מקודשת...
[ליצירה]
אהבתי את רוגעלך קינמון. ואת זלדה (מה זה במקור?)
אולי תיתן כמה מלים על אלפרד? וכמובן שלראות את המקור היה יכול להוסיף. (שוב זלדה וגם ה-תנו לי אלף (אלף))
תגובות