למרות האצטקי (מחייכת) אהבתי את הכתיבה, קראו שירה ותהנו אמילי מי המליץ?

הציור השבועי לילד. לכבוד ר"ח אדר, יצירה שלא זכתה לכבוד הראוי לה, מקטגוריית הנונסנס שגם לא זוכה לכבוד הראוי לה. הנאה מובטחת, ואם תהיו טובים, תוכלו לפגוש את היצורים. מי המליץ?

התחכום המגדלי שיר מתוחכם שדומה כי בנוי משני רבדים של מגדלים: השיר כולו נבנה תוך כדי עליה, ובשל כך כל שורה בנויה מרובד מילה ועוד מילה בודדת שיוצרות את הטור הדומה למן מגדל בבל שכזה המנסה להגיע עד השמיים, אך בשונה מאותו מגדל בבל שנבנה על מנת להתריס כנגד ריבונו של עולם, הרי שמגדלך הוא מגדל רוחני של תפילות המעז אל פתחו של היושב במרומים בבקשה ובתחינה. בסופו של השיר כך נדמה, חוזרת התפילה אל הלב, משל היה זה מגדל פנימי נוסף בצד המגדל ,רובד של מגדל סמוי אשר נתגלה רק כעת לקראת סיומו של השיר וזאת על מנת לזכך אותו בין הלב והנשמה. מי המליץ?

שימותו הציפורים העיקר הפלסטיק יצירה זו יפה ולעניין ומעוררת בלב כל קורא את מחשבותיו הוא. בתקופתנו בה עוקרים עצים תמימים, בתקופתנו בה הקרחונים נמסים, גם בעלי החיים סובלים. והנה יצירה מקסימה על עצי דקל הסרק שמובאים ממקומות רחוקי ופרי אינם נושאים - חס וחלילא שלא יטנפו את המרצפות ולא יכבירו עבודה על הפועלים. כורתים את הישנים הפוריים ושותלים את החדשים העקרים. ומלבד העובדה שישן מפני חדש אל תוציא, זה מעורר בי הרהורים על עולם נגוז חולף ונעלם. ובנוסף לכך יש כאן "התכתבות" עם רחל המשוררת. "אלוזיה" כמדומני קוראים לזה ... יצירה יפה, קצרה ולעניין וגם מוגשת היטב מבחינה ויזואלית וכפי שאני אוהבת ללא רווח כפול בין השורות כך שיש לה נוכחות למרות שאינה מנוקדת. שבת שלום. מי המליץ?

מזל טוב! ולא ממידת החנופה היא אלא שהשיר משקף את מפלס האלכוהול שיש אומרים שהנדבק בו חוץ ממסריח- גם הופך יצירתי. לכן היזהרו! ייתכן שתתיקלו ב- משחקי מילים, משפטים ארוכים, רחמים עצמיים ורצון בסימפטיה (או לחילופין חוסר סימפטיה). כל המציץ- הרויח (או נפגע) מי המליץ?

הכל לכדי תמונה דיפרסיוניסטית להשגת אפקט מירבי: קראו את השיר כדקלום, במקצב איטי ונוגה, עם מרווחים דרמטיים בין השורות, והכי חשוב, קראו אותו כשאין איש בבית, לאוזני עצמכם בלבד. מי המליץ?

ליום הזכרון קשה לכתוב על אבל ועל אבדן בעדינות הנדרשת, שלא נדחפת לדמעות ולכאבים מדממים. כי כל מי שמכיר שכול (ולצערנו, רובנו מכירים) יודע שהאבל לא מסתיים כשמתייבשות הדמעות, אלא הוא חווייה מתמשכת, חווייה של חיים עם חוסר. השיר הזה, של אהוד בן פורת, מרטיט אותי כל פעם מחדש, כי אני מרגיש שהוא מציב לצידי, ברגישות העדינה שרק קומץ מילים מדויקות להפליא מסוגל לרקום, את התהום הפעורה שמשאיר האבדן, והיא עומדת לידי, מביטה בחומרה, שותקת וממאנת להנחם על בניה. מי המליץ?

תראו מה אפשר להוציא מכלום. אפשר שלא להמליץ? לצייר פורטרט כזה מרשים בתוכנה פרימיטיבית כמו "צייר" זו גאונות. לא פחות. מי המליץ?

חי צומח ודומם שיר מעולה ובנוי בתחכום רב, מהדומם דרך הצומח אל החי ילדת מדבר או ילדת טבע ? מי המליץ?