[ליצירה]
כובשת אותי נפשך האצילית
"אורגת ציפייה רכה
בחוטים של תכול וורוד
מקשטת בריקמה
של פרחים לבנים..."
יקירתי, המלים הרכות הללו, עושות לי קווצ' בבטן, כאילו מסתובב/ת שם תנוק/ת בתכול וורוד.
בין אם כן ובין אם עדיין, נפלאה האמונה והתקוה שאת שוזרת בדברייך.
חזקו ואמצו
כּנרת, מתפללת
[ליצירה]
"עד שאמצא בעצמי את מקור הגעגוע" - אין צורך במלים שלי, שלך נהדרות דיין :))
רביעיתוש, את מדהימה בהתקדמות שלך, בשלווה ובאומץ, המשיכו כך, ללא חששות.
התגעגעתי, ואת יודעת...
אוהבת - כּנרת
[ליצירה]
ושוב איתך... :)
יקירה, באתי להתנשב תחת צמרותייך
ונוכחתי כי פקוחות עינייך
הולם ליבך בתנועה, בענווה
וכבר אין צורך להיות עוד שקופה,
יפה את כתרצה
ורק תפילה כאן נחוצה
להיות משכנכם, אהבה רצופה
בשביל אשר בקשת ואליו ייחלת
ותמיד תמיד לנוע
בכוון הגעגוע,
לחוש באור הזרוע.
נהדרת את,
שלך, כּנרת
[ליצירה]
"אהגה מבין שפתי תיבה תיבה..." - איזו תשומת לב לתפילה שבלב יש בשורה זו. אחח, תיבה תיבה - מה אהבתי.
רביעית יקירה, צהר פתחת אל חדרי הנפש, מי יתן ויתמלא מבוקשך זה, ויבוא בשערי אהבה וחמלה, שאף הם אינם נעולים. (לדעתי העניה).
חג שמייח גם לך יקירה,
כּנרת
[ליצירה]
שיר כואב...
בכישרון רב וכנראה חוויה קשה וטראומטית יצרת פה משהו מאוד מיוחד, נוגע, אמיתי וכואב...
מקווה שאת כל הכאב תפני כדי להמשיך ליצור ולאט לאט הוא יפנה את מקומו לשמחה ושלווה והתגברות ואופטימיות...
(שישתקפו גם הם ביצירות המקסימות שלך)
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם
ושהחיים יחייכו אלייך!
[ליצירה]
שתיקה רועמת...
השקט בפנים הוא אכן הדבר הכי רע,
ובשקט בשקט הוא ממותת את כל הבפנים - בלי שאף אחד בחוץ בכלל מבחין בכך....
יצירה יפה ואמיתית וגורמת לתהות ולחשוב...
למה בעצם אנחנו לא צועקים את כל השתיקה הזאת?
למה לא מושיטים זוג ידיים,
למה הפחד הזה מלהיחשף? מלבטוח?
אבל יש בו גם המון ביטחון והגנה באותו שקט - הוא אמנם צועק מבפנים אבל לא מאפשר לאחרים להיכנס ולפגוע....
תודה על השיר היפה הזה!
[ליצירה]
איזה יופי...
יש משהו בלילה שפותח בנו סכר לדבר, לצעוק, ללחוש
את כל מה שבנו.
אני לא יודעת אם פרשתי את השיר נכון (סביר להניח שלא:-)) אבל זו הגדולה של יצירה טובה - שכל אחד יכול לקחת אותה לעולם שלו...
אהבתי במיוחד את "מצאתי עצמי מדברת איתך
ולא עם מי שהיה לי רגיל"
תודה!
[ליצירה]
אמן - שרק נזכה עוד ועוד...
בהשפעת השיר גם בי צצו געגועים לחברים מהילדות - איזו תקופה קסומה...
מצא חן בעיניי במיוחד הסיום האופטימי, כי בד"כ מסע לעבר מעלה חיוך על השפתיים, גם אם הוא מלווה בעצב וגעגועים...
תודה
[ליצירה]
עצוב ורך ומתוק ונוגע ומיוחד ומובע כ"כ יפה...
בשירים לזכר - יש המון נחמה והם אפילו מסוגלים להעלות חיוך על השפתיים (חיוך דומה לזה שמועלה בעקבות זיכרון רחוק, תמונה ישנה או אפילו התקלות מקרית בכתב יד...)
ויש בהם גם יכולת הנצחה מאוד חזקה כי היא מגיעה דרך הרגש והנשמה וחודרת לשם...
פשוט יפהיפה
והשפה הרכה, התמימה, הפשוטה, הילדית רק מעצימה את זה!
תודה ששיתפת...