[ליצירה]
בשביל לצמוח לא צריך הרבה,
רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן.
זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה.
וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא.
____
ותודה לסוכן האישי.
[ליצירה]
יפהפה
ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה.
מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
[ליצירה]
ילדה-
.........
פשוט אין מה להגיד....
איך ..את...את כלכך היטבת לבטא, מה שכולנו מנסים להבין,
נפש אחת.....
|הדמעות מציפות את העיניים, המסך מטושטש|
...וואו...
ריך לקרוא את זה שוב, וצריך שכולם יקראו את זה... כל העולם...
אור וטוב.
[ליצירה]
ממש ממש מקסים. דרך הבנייה של הדמויות, בעיקר של יונתן, פשוט יפהפיה. והשורההאחרונהנפלאה בעיני.
ואםאפשר, שאלה- האם בחירת השמות, דוד ויונתן, היתה מכוונת?
[ליצירה]
תגובה אחת מני רבות.
מדהים (מרשים) איך שזה נוגע בכל כך
הרבה אנשים,
איך שכולם מבינים,
או מבינים מה שהם רוצים להבין,
זה ממש יפה.
אהבתי את העניין עם הגיטרה.
[ליצירה]
.
אף פעם לא ראיתי את הדימוי הזה, של רופאים.
והוא דווקא מיוחד ונורא יפה,
כי רופאים, למרות שהם מכאיבים, בסוף יוצא מזה דבר טוב.
וזאת ראיה שחסרה הרבה פעמים, שמכל הדקירות, לא משנה איזה ומי אחראי להן, יוצא משהו טוב.
(וב ד י ו ק שמעתי שיעור של הרב אבינר שמדמה את הקב"ה לרופא, על אותו משקל... ;)
וזה מה שאני הכי אהבתי,
כי זה חזק, ובאמת כואב ולא עוזב,
אבל איפושהו אופטימי.
באמת אהבתי. :)
[ליצירה]
הלך -
אז כשכתבתי את זה (וואו, זה היה מזמן... חבר'ה, אל תסתכלו עלי ככה, אני ממקימי האתר!) בניתי את השיר הזה לפי סדר, מקווה שהנמענת תבין מה אני רוצה לומר לה (וזה המקום להגיד: לא כתבתי את זה בשבילי).
אז לאלה שמתייסרים בגלל אהבה יש "ששמחים עם מה שיש, ולא עם מה שאין", ואני לא יודעת אם היום הייתי כותבת דוקא את השורה הזאת.
אני חושבת שגם לא הייתי משתמשת במילה "מתייסרים".