[ליצירה]
iou
נותרו לי רק שלושה חודשים למענה ראוי.
אעשה את המיטב.
תודה רבה, ומי יתן ותמשיך להרגיש את מגניבות החיים בכל עמוד או אבן אשר תראה, ויצאו שירי ותרגומי אצבעותיך אל כל העולם.
כיף!
[ליצירה]
עוד
קריאה ראשונה. אני עוד מאכל. שורף את המילים כדי להתאים אותם אלי. ומרגיש שיש כאן משהו גדול ממני, משהו שאני צריך ללמוד ולא רק להחליק מעליו כמו גשם על חלון. אני פתאום מוצא את עצמי מוזאי, מלא בהשראה. אני נמשך אל תוך השיר.
האם מקרה הוא שאני מקשיב למודי בלוז עכשיו?
[ליצירה]
ובכל זאת
שווה.
כאילו רק הרגע יוצר את השירה.
והמילים נכתבות על לכלוך.
זו מין קפיצה בארספואטיקה- אל החומר.
שווה.
לעד? כמה שטיפות וזה יורד (או שזה טוש לא מחיק...)
[ליצירה]
למעשה לא, לא הייתי בפולין או בשואה.
השיר נכתב במסלול הרכבת בנחל רפאים והלאה מירושלים, וניסה לבטא את התחושה הסטטית של הרכבת דווקא, ואיך שהאדמה נעה סביבה עם המסילה.
[ליצירה]
מכיוון שמותר לי לפרסם רק תגובות טובות, אוכל לומר שעושה רושם שאת גדולה קצת על עצמך.
(למה אני מתכוון? לא יודע, אבל זה מתאים)
"זה הכל שלי"- עדיין מהדהד.
מחכה לעוד מהחוצפה הנוקבת שכולה שלך.
ד"ש לאנטון, פיצפונת.