בשארית כוחותינו
נמלטנו.
נתת לי יד,
וביחד ברחנו משדה הקרב הזה
שיצרנו בעצמנו.
ואני,
מפוחמת כולי,
נתתי לך להוביל אותי
בשבילים הבהירים
שחרצו הדמעות.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... אהבתי. הזכיר לי, כמובן, את שירהּ של רחל- "גן נעול, אדם. לא שביל אליו, לא דרך...". --- יאיר- זה מוּלְךָ. [ליצירה]
- [ליצירה] ... עדידה, את מפחידה אותי לפעמים. לא הייתי מעיזה להעלות על דל מקלדתי כזה דבר.. [ליצירה]
- [ליצירה] .. וואו. ביום שאני אדע לצייר ככה, אני... אני.. אפרוש מהלימודים או משהו. וואו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חמוד לאללה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... וואו. הותיר אותי ללא מילים. ניכר עליך שאתה אדם עם עומקים נסתרים. [ליצירה]
- [ליצירה] ... איך הבנת את זה מהשיר / ממה שאמרתי?.. כי זה לא הכוונה בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] . הו. מצטרפת אלייך [אם יש פוך לשנת חורף, אז אני באה]. *מתקרבת* שמרגישה זנוחה משהו. אז מה אם יש לי משבר כתיבה? אז מה אם הסגנון שלי הלך לאיבוד? אז כבר אי אפשר לומר משהו? עזבו, אני צומית במיוחד היום. [ליצירה]
- [ליצירה] ... עדי, אני מכירה את ההרגשה של לחכות שמישהו יבוא ויאסוף אותי, אבל לא תמיד זה קורה, ולא תמיד מתי שאנחנו צריכים. לפעמים צריך פשוט לקום ולאסוף את עצמנו, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילנו... שנה טובה ומתוקה שתהיה, כתיבה וחתימה טובה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... וואו! תמונה טובה. ממש.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני מתה על ההערות הענייניות שלך (:. [ליצירה]
תגובות