בשארית כוחותינו
נמלטנו.
נתת לי יד,
וביחד ברחנו משדה הקרב הזה
שיצרנו בעצמנו.
ואני,
מפוחמת כולי,
נתתי לך להוביל אותי
בשבילים הבהירים
שחרצו הדמעות.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... אתם יודעים לאיזו מסקנה הגעתי? שמואל ירושלמי הוא שב"כניק. השמפניה החדש. [ליצירה]
- [ליצירה] ... רק רציתי לומר שהחייתי את היצירה. נראה לי שזה בסדר עכשיו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... איזה יופי. |מכורבלת בעצמי ושואלת בקול של ילדה קטנה:| אבל זה אמיתי?... [ליצירה]
- [ליצירה] ... את טובה מאוד. וכבר לא פיצקית. אבל את יודעת את זה בעצמך. וזה קצת עצוב כי כשהיית פיצקית נגעת לי ללב כל כך, ו.. ועכשיו פתאום כולם מתבגרים ומשתנים ואתה עדיין אוהב אבל זה אחרת. (תקראי את זה בנימה הנכונה, טוב?) [ליצירה]
- [ליצירה] .. העיניים, הגבות, הלחיים. אבל בעיקר השפתיים. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה. וביחד עם הכותרת עוד יותר. אני פחות אוהבת את הבחירה של קומפוזיציה מרכזית. אפשר היה ליצור מזה משהו קצת יותר מעניין. (ומוריי ורבותיי בוודאי היו מוסיפים כל מיני הערות על המהות הגברית שמסומלת בחכה. מזל שלא חייבים להקשיב להם תמיד) [ליצירה]
- [ליצירה] ... יו. |צביטה בלב|. [ליצירה]
- [ליצירה] .. הווו.. חמודימיייים!! (: [ליצירה]
- [ליצירה] . אהבתי, תודה... [ליצירה]
- [ליצירה] ... הסיפור נולד מתרגיל של כתיבת גירסאות שונות לכיפה אדומה, כך שהעניין היה די הכרחי :). יהיו גם איורים אי"ה בהמשך. [ליצירה]
תגובות