[ליצירה]
סוסת אור
בשבוע שבו הסתיים הגירוש הייתי ביד ושם. הייתי שם בתפקיד, והחזקתי את עצמי בכח. אבל היה שם רגע אחד - התיישבנו לשתי דקות עד שפינת הצפייה תתפנה - אני נושא את עיני, ובדיוק מעל ראשי, ללא שום התראה מוקדמת, תמונתו של אחי הוורשאי, ידיו מונפות מעל ראשו, וטלאי על חזהו. בכיתי, ובכיתי, ובכיתי. עברו חודשים עד שהצלחתי להדחיק את התמונה עמוק מספיק בכדי לשכוח, לחיות.
רק דרך הגירוש התחלתי להבין קצת את השואה.
בסוף הסיור ההוא ראיתי כרזה מונפת, שם ביד-ושם:
זכור את אשר עשה לך עמלק.
אינני מתכוון לשכוח.
[ליצירה]
דבר ראשון
מדהים.
דבר שני:
אחד היה אברהם. כולו היה "אחד". נדרש פה רק "ויאמר" אחד. אברהם היה כולו "אחד".
והוא באמת לא היסס.
והוא באמת לא התיימר לרחם יותר מאב הרחמים.
והוא באמת לא כעס.
הוא באמת היה.
אחד.
בנימין
[ליצירה]
ושוב, נפלא!
סוף סוף הצלחתי להמציא הליך חכם: התגברתי על יצרי והחלטתי לצרוך את היצירות של קוד יוצר 441 אחת אחת, ולפרקים. זה אמנם יוצא יום יום, אבל אני בסך הכל בשר ודם.
לזה קוראים עצמות לחיים גבוהות ולסת איתנה. יופי של פרופיל!
בנימין.
[ליצירה]
ולעיתים:
כמה קשה להתיר
ייסורי-איסורי-אסורי
קשר
שכה בקלות נקשר;
בכמה כח צריך להרפות
לוותר,
לבתר,
לפטר;
בכמה קשיים עולה הקלות
השלת הנטלים
הנמלים
בהם עגנו.
הפליגי,
עופי,
הינשאי...
תגובות