דמיון
אז היום
כשהנחתי ראשי על פלג המים
ונתתי לזרמים
ללטף את קרחתי
נותן לתחושות להתערבב
(מערבולות)
ולאט לאט להתייצב
לא דימיון ידייך על קרקפתי
אלא יד האלוהים
ששלחני על פני המים.
[ליצירה]
והלטתי פניי
להסתיר את הדמעות שצרבו
כדי שלא יראו
שאיש לא ישים לב
אך
מה אני מדברת שטויות
אני כאן
לבד
מחפשת אחר משמעויות לכל דבר
חורשת תלמים בשאלה "ומה אם...".
[ליצירה]
ונתתי לך שיקוי
ורוד ירוק אדום
ושתית מלא התוכן.
פקחת את עיניי
וראית שם אותי
ניגשת ואמרת שלום.
וכששמתי ידי ללטף
נרתעת
זה לא יכול להיות אמרת
לא מכירה
לא מבינה מאין בא
ומאז מצטער
על שיקוי הפלאים שנרקח.