בין כל הלבן הזה
אני נזכר איך פרשנו מרכבות
חיברנו סוסים
ודהרנו.
צליפת השוט עוד נשמעת
באזניי
הקולות הסוחפים.
זה בא בהפתעה-
המכשול.
אני משחק בשלהבת הנר
מעבירה בין אצבעותיי
משחזר וחוזר..
חורף שעבר עוד היינו יחד.
[ליצירה]
"אין מילים", לצערי טעית. דווקא יש כאן "סופר" רגישות. והנה אסביר:
הבחורה רוצה "רק עוד פעם אחת". אהבה או "מעשה אהבה" אחרון לפני שהוא עוזב אותה (את מבינה שהיא לא ממש רוצה שהוא ילך עכשיו) ואז הוא אומר לה "ולאחר שאתן לך..לא תיפגעי? בודאי (שכן)".
יש אצלו מלחמה גדולה בין היצר שאומר לו ללכת על זה כי לא כל יום בחורה נפתחת לפניו אך מצד שני המצפון שלו... מנקר מנקר מנקר.
מתוך החשיכה תבוא ההארה. לכן, מבקש להדליק את האור. עכשיו אפשר לחשוב בהגיון. אבל לפני כן- שתלבש חזרה את החולצה.
ועכשיו?
[ליצירה]
אני בעצמי אוהב שירים מהסוג הזה. אך
היית מחבר את שורה 4 לשלוש שלפניה ומוריד את המילה "את" בשורה 5. וכך היה יוצא:
עוֹבְרֵי אוֹרַח מָצְאוּ
אֶת מַה שֶׁלֹא אָבַד לִי
אֶת מַה שֶׁנִּתַּן
לִרְכּוֹשׁ בְּלִי מָמוֹן.
קוֹלוֹת חִזּוּר הַשַׁחְרוּרִים שֶׁבַּגַּן
מַרְאֶה הַנַּעֲרָה
הַחוֹלֶפֶת בָּרְחוֹב
וְנִיחוֹחַ עֵץ קִּינָמוֹן.
תגובות