[ליצירה]
אני אוהבת את השיר הזה.
אני לא יודעת מה היתה הכוונה שלך בשיר אבל בשבילי המשמעות של המילים בשיר שלך הם המהות שלי. האהבה שבי תשרוד לעד היא האהבה שזכיתי ואזכה להשאיר בעולם.
תודה רבה על השיר.
[ליצירה]
לא מבין
.מה יש לנו לחפש בהר-הבית
.המקום נרמס כבר מזמן ע"י הכופרים המוסלמים
הבית השני נכבש שוב ושוב ע"י דתות אחרות
גם גדולי הרבנים הבינו זאת ופסקו לא לעלות
יש לנו שריד לתולדות עמנו - הכותל
בנינו את ירושלים מחדש והיא שלנו
את חומת העיר העתיקה בנה הסולטן התורכי
בואו נקדש את ירושלים של ימינו לעיר בירתנו
את יהודה ושומרון כבשנו מירדן לא מפלסטין
האל נתן לנו מצוות וגם ראש לחשוב
אז ניתן לחזק את מה שקבלנו ולתת לזמן
להגיד את דברו
[ליצירה]
תגובה
שלום לך בא בימים שמי יצחק שלי ושמחתי לתגובתך לשיר שלי אין יותר מה לעשות אני לא בא בימים אני עדיין צעיר יחסית 59 שנים אבל המסר שלי בשיר הזה היה שלכול סיום יש התחלה חדשה וזה הכול לא יותר אני מקווה שאתה קורא את שיריי אגב השיר שלך מלא רעננות ויופי נפש כדאי לשדר צעירות בכתיבה ככה הבנתי
[ליצירה]
בא בימים (ושות')
מה שלומך? הרבה זמן לא השתמענו.
קצת פאסימיות לעת זקנה אני מרגיש פה...
אמנם אינני קרוב לגילך, אך תרשה לי בכל זאת, לא לחלוק, אלא להציג ראיה שונה.
האדם שם פעמיו אל האופק, אך לעת זקנה איננו רואה את האופק מתקרב, אלא הוא מבין אחרי כ"כ הרבה שנים שההאופק לא בר השגה, פשוט כי הוא מעצם הגדרתו תמיד ישאר אופק. בזמן זה הוא וכל הדומים לו מגיעים להחלטה. חלקם עומדים במקום ומביטים לאחור (בתקווה אולי לחזור מעט אחורה), וחלקם ממשיכים לצעוד, בעזרת החוזק שהעניקה להם דרכם והמים שבהם עברו.
נחמד לחזור לביקור אחרי זמן כה ממושך ולפגוש עדיין דמויות מוכרות.
לילה טוב!
[ליצירה]
כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה.
הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר.
[ליצירה]
[ליצירה]
".....את עולמנו אז נחריבה
מגב כפוף נפרוק העול
אלא כלום מתמול מחר הכל......"
הימנון הבולשביזם שאומץ ע"י אל-קעידה והאיסלם הקיצוני - משאת נפשך. אני בא בימים. זה לא יקרה בקדנציה שלי. אבל את תווכח בעצמך איך עולמנו נחרב למען אידליסטים כמוך.....
יש לך מולדת אתה יכול לחזור אליה. איש לא ימנע ממך. ברכת הדרך......
[ליצירה]
אם תקבלי את עצמך, כמו שאת, ותאהבי את עצמך בלי משוא פנים, תוכלי לוותר על המראה והאיפור, ותווכחי לדעת שגם אוהבים אותך. מה לעשות עם חייך, זה נתון בידייך, ואם תאמיני בעצמך, ותעשי את מה שנועדת לעשות, תוכלי למצוא את דרכך.
לא, אינני פסיכולוג, ואני מודע שבעיה זו קריטית יותר לנערות מאשר לנערים, אבל נסיון חיי (כ-"בא בימים") נותן צידוק מלא ואמיתי לדבריי. אז תתחילי לדבר עם עצמך ותלמדי להיות ידידה שלך ולאט לאט הכל ישתנה.
בברכת דרך צלחה בא-בימים
[ליצירה]
חשוב מאוד להביע עצבות במילים.
אינני יודע למה עצוב לך עכשיו, אבל עצבות היא רגש מכונן. התבוננות פנימה וחיפוש נקודות התורפה והחוזק להתמודד עם העצבות. החיים מלאים בעצבות וההתמודדות איתה היא לימוד להתמודד עם החיים בכלל.
קלישאה? אולי, אבל כדאי בכל זאת לחשוב על כך ברצינות. אל תהיי עצובה מכך שאת עצובה.
[ליצירה]
דעה,
קלטתי את דעתך. אני מודה שיש כאן תערובת של דמיון ומציאות כמעט אבסורדי. אך האם המציאות שבה אנו חיים איננה אבסורדית? האם עמים שרוצים לחיות אינם מאבדים עצמם לדעת כדי לחיות ? האם איננו מסכנים את עתיד האונושות (מבחינה אקולוגית) כי אנו רוצים חיים נוחים יותר (כמו שנאמר: "אחריי המבול"). לחיות יותר טוב?. לפי הבנתי השיר הזה פותח כיוון מחשבה של הבנת האבסורדים של קיומנו. אז מי שקורא את השיר, יקח ממנו רק את לקח האבסורד ויתבונן סביבו.
[ליצירה]
מצא חן בעיניי.
מדוע התחברתי לשיר, ואיך אני מבין אותו?
נראה שהוא מביט "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", אבל כנארה שהמחיר של להיות בפסגה ולהתבונן לעמק שמתחת, הינו בדידות, וכל מה שנשאר, זה להתכסות בצער ובגאווה.
[ליצירה]
השיר הזה נגע ללבי כאילו היה שיר מוזמן.
היה לי חבר כזה. רק עם אנשים כאלה, החברות היא אמיתית, כי על אף מזגם הסוער, ויצר המלחמה על צדקתם, שאינו ניתן לכיבוש, הם אמיתיים כנים וישירים. הבעיה שאנשים כאלה נשחקים מהר ומגיע הרגע שהם קורסים תחת עול היושרה והמוסר שהם נושאים על גבם, ואז אתה נשאר בלי חבר אמיתי....
שמור עליו, ש-"יקבל את גזרתו בדממה" כי כאשר תאזל התחמושת הוא "ייפול בקרב".....
תודה רבה והערכה רבה ליכולת הביטוי שניכר בשיר הזה. בא בימים
[ליצירה]
מאיר שלום,
מזמן לא קראתי מפרי יצירתך.
פעם הרבית לכתוב, אבל לשיר אהבה רומנטי , רך ועדין, כזה עוד לא זכיתי ממך. מתברר שהחיים משתנים, וככל שמתבגרים נעשים יותר רומנטיים (בניגוד למה שנהוג לחשוב). תבורך ויישר כוח.
בא בימים