היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
תראי.
אם תורידי את האנטרים ככה שזה יראה קטע - עדיין תהיה לזה אותה משמעות בדיוק. לעמד שורות ולקטוע אותן לא הופך טקסט לשיר. אני ממליצה לך, פשוט, להתחיל לקרוא - כמו שאי אפשר לדעת, לדוגמא, לצייר כמו שצריך אם לא לומדים קודם - ככה גם בכתיבה. נתן יונתן, יהודה עמיחי, אלתרמן, דליה רביקוביץ' - אלה דברים בסיסיים, שיש הרבה מה ללמוד מהם.
[ליצירה]
אוי
ניסית לקרוא אותו. באמת שניסיתי. למה זה תחת "שירה"? אין פה שני חרוזים ברצף... זה, אגב, אחד הנושאים שאני יותר מתחברת אליהם. גם אותו הרסת, וחבל.
[ליצירה]
מצא חן בעיני, ודווקא אהבתי את א-סימני פיסוק - זה מהיר וצפוף ומעביר הרגשה דחופה, רדופה. אהבתי 'חיפשון' ואת המשחק עם הצלילים בשורה השביעית. יופי של סיום.
תגובות