צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
הרבה מאוד כאב לב מבוטא כאן, כאב לב על הטבע ההרוס וכאב לב על ההתקפות על המדינה. השורה "ארץ הצבא והצבר" אומרת הרבה מאוד, לדעתי, שורה מאוד מוצלחת, וייתכן שאת שתי השורות שאחריה הייתי מסירה או שותלת במקום אחר ביצירה.
[ליצירה]
לדעתי זה שיר יפה ומיוחד מאוד ונראה לי שכדאי היה לך להניח לו להתבשל חודש חודשיים ולעבור עליו שוב לפני שיחרוט את עצמו בצורתו הנוכחית ברוחך. למשל, הבית האחרון, "תני לך לבכות" לא מסתדר לי בדיוק.
יצירה מוכשרת ביותר.
[ליצירה]
אלי, זה מקסים.
אני הייתי מוסיפה- ביני לבין עצמי - את השורה הבאה, שנלקחה מתפילה שאמורה להיות תפילה של תרזה הנזירה, שהם הפכו אותה לקדושה, ועבדה במזרח הרחוק:
"May you trust God that you are exactly where you are meant to be"
- שנבטח בקב"ה שהוא שם אותנו בדיוק במקום בו אנו אמורים להיות ..."
שורה קשה עד מאוד שמתאימה כל כך לגורלו של יהודי דווקא, דורשת אמונה שלמה ולהפסיק לקרוא תיגר על ...
[ליצירה]
בבה בובה חביבה - מלבד הביטוי "אושר אקראי" שלא היה נראה לך - לי אישית לא נראה שהשפלתי את השכנה המבוגרת, אשר הצעיר המתבונן מהקומה השלישית מתפלא לאושרה אשר אכן *אקראי* הינו כי זה לא אושר של ארנק או הזמנה של כרטיס תיאטרון, זה קליק של רגע. וכשהצעיר אומר וְעַל פָּנֶיהָ הַבָּעָה -
עֶרְגָּה כָּזוֹ עוֹד לֹא רָאִיתִי
גַּם לֹא עַל פְּנֵי יַקִּירָתִי
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בַּמִּטָּה
לדעתי יש פה רגע גדול ומכובד. כי אותה אישה על מרפסת חיה מאוד מאוד. גם התגובות של הקוראים הצעירים חביבות ונעימות.
באשר לאביבסתיו, לדידי יכול להרשות לעצמו במה שנוגע לי כל מיני lapsus lingua ואין לו כוונות רעות. ליאורה
תגובות