תום
sough
-
מה חיוני יותר לחיים, זיכרון או שכחה?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יש פה רעיון וקומפוזיציה יפה ומקורית. לקח לי שניה להבין מה קורה. אבל לפי עניות דעתי הקטנה צריך פה עוד ליטוש. עבודה על המיקום. ועל מה את מחליטה לשים פוקוס. אבל רעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] תאורה טובה, קומפוזיציה טובה, וצבעוניות לא פחות ממצוינת. רק הפוקוס.. שווה נסיון חוזר. [ליצירה]
- [ליצירה] קוביות משחק ודמיון שעם הזמן יהפכו לתבניות... נהדר [ליצירה]
- [ליצירה] זה נותן הרגשה מדוייקת. נראה כאילו רק אחרי שנפלה היא שמה לב לפצע ולדימום. מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] רגיש ומתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שהרקפות קצת הולכות לאיבוד בתשליל הזה. אם ממקדים את תשומת הלב בהן הן נראות טוב, אבל עם הסלעים והצמחים ברקע הן מאבדות מהיופי. כדאי לך לנסות שוב מזוית קצת שונה. רעיון יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה דב. מלודי- פקיחת העיניים היא חלק מההכרח שכפה עליה אותו קול. סבל בפני עצמו. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! נהדר. כמו שלגוד כתב, עצמתי. רעיון מעניין וביצוע ייחודי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים.:) [ליצירה]
- [ליצירה] היד נראת לי כמו חלק מהעץ - והפרי חלק ממנה. היא מנסה לקטוף את הפרי, שהוא בעצם היא, כאילו היא צריכה אומץ כדי להתמודד עם מי שהיא באמת. והדם, או העסיס, שנשפך מהיד/פרי (שוב, מוטיב של חיבור) הוא הניפוץ של האידאה הזו. וזה שהיא לא נרתעת ואפילו כמעט מתרפקת על הפרי מעיד לדעתי על הנחישות שלה. אבל זו רק פרשנות שלי. (: אהבתי את הציור. [ליצירה]
- [ליצירה] אנחנו עם שחי במציאות שכזאת, ששזורים בה דרך קבע כאב וגם תקוה. שיכולים להכיל עפיפון עם הריסת גוש קטיף, את יום העצמאות עם יום הזיכרון. ואולי פה הייחוד שלנו, היכולת לאסוף את הטוב ביחד עם הרע, ואולי הצרה, מאותה סיבה בדיוק. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון על אדם שנרפא, אבל שלא חוזר להיות כבעברו- מקסים. אהבתי את ההשלמה עם השינוי ועימו תקוה קטנה בין השורות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת ששילוב כל המרכיבים בתמונה יוצר את מה שראיתי ומה שניסיתי ללכוד- רגע של שלוה, של הרמוניה שנוצרה לרגע ושאולי לא תחזור. האם ובנה שפוסעים יד ביד הם חלק מהדגש של התמונה, והעץ והשיבולים רק מעצימים את התחושה. לצערי, כדי להעלות תמונה לאתר יש צורך להקטין מאוד את איכותה, ולכן התמונה יצאה כהה. [ליצירה]
תגובות