[ליצירה]
דוד ובית דינו גזרו שרווקה לא תטבול במקוה, כדי להוסיף חומרה לאיסור של בעילה בלא נישואין. משום שהאיסור האחרון הוא דרבנן, ואיסור לבוא על אישה בטומאת נידתה הוא מדאוריתא. והעניין שלא לגעת נגזר כהרחקה, משפאת שני האיסורים האלה גם יחד.
ומשהו קטן לביבלברוקס: אהבתי את הכל חוץ מהשורה האחרונה. אין דבר כזה "ובעצם לא יעזור כלום"!
דבר תורה חסידי שואל - למה יש א' במילים "חטא" ו"טמא"? הרי ממילא לא שומעים אותה, היא מיותרת לגמרי! אלא, ש-א' מייצגת את "אלופו של עולם", את ה' יתברך, ששוכן גם בעומק החטא ובמצולות ה"טמא"!! - כן, אתה א-ל מסתתר... ומכיוון שה' מקיף וחובק את כל העולם, כשאדם צולל לתהום רבה, ונופל ונופל ונופל ונופל... איפה הוא נוחת שם בסוף אם לא בידיים של ה' יתברך שכבר מזמן מוכנות לאסוף אותו?...
תקרא את "אורות התשובה"!
[ליצירה]
יפה התיאור של המאבק הפנימי הזה, הניגוד בין היופי והקלילות של הפרפר והאביב, לבין הדוברת ה"שרועה". (אולי אפשר היה לרכך את הבית השני, שרק ירמוז ולא "יאכיל בכפית", אבל גם כך זה יפה)
אני מאמינה שאם ממשיכים לכמוה אל התכלת הזאת, בסוף גם הגוף לובש לבן ומתעופף...
יום טוב! : )
[ליצירה]
מאוד יפה, לדעתי. אני אוהבת במיוחד את הבית הלפני-אחרון. "אני עכשיו הפסק של טהרה"... דימוי יפה. (אני אף פעם לא הייתי חושבת ככה על הפסק טהרה...)
השיר מדבר ממקום של שלוה פנימית שנקנתה לאחר יסורים, מן בשלות ובגרות כזאת. תצליחי!
ישועות ונחמות
[ליצירה]
עשוי ממש טוב. ויפה שבכל זאת השארת פתח לתקוה - אילו היה אותו צעיר מספיק אמיץ להתמיד בקשר העין איתה, היו שניהם ביחד יכולים לעמוד מול כולם (כמו שעשו לכמה רגעים)...
תגובות