[ליצירה]
יפה! אם מותר להצטרף לדיון שניהלתם כאן, אני הייתי כותבת את כל השיר בהווה. אם כבר - ככה מתקבלת תחושה יותר חזקה של כאוס - כי הוא מתחולל *עכשיו*, בPRESENT PROGRESSIVE...
[ליצירה]
- מה שתואר פה זה המקרה הטוב. במקרה הפחות טוב הוא נכנס לתוך החנות הוורודה ביותר, הצועקת ביותר, הקיטשית ביותר שהוא רואה - וקונה שם את הכרית הורודה ביותר, הצועקת ביותר, הקיטשית ביותר שהוא מוצא - כי הוא חושב שזה מה שנשים אוהבות . ואת צריכה להעמיד פנים שאת אוהבת את זה!
[ליצירה]
אם כבר, אז
האמת, שבסדרה המצויירת מר פלפל הוא האדם הרציני, השקול, המבוגר והיבש, שלא מסוגל להבין את העולם הקסום רווי הדמיון וההרפתקה של גב' פלפלת! מר פלפל הוא פשוט בוק מושלם, לכן"הנה מר פלפל, רק הוא לא ידע (לא! ת-דדה) את סוד הקסם - כפית הקסמים הקטנה!!
[ליצירה]
תשובה לסומסום:
אנשים אוהבים לדבר על אומנות כאילו יש לה מקדש משלה באולימפוס של החיים. לא נכון! האומנות היא חלק מהשיח שלנו עם עצמנו, ולכן היא צריכה להיות מבוקרת לפי הקריטריון של - אילו דברים רצוי שנכלול בשיח הזה כי הם מחזקים אותנו, ואלו לא. להתמודד עם רגשות של אובדן ופרידה לגבי חבל ארץ שכרגע נאבקים עליו, זה מחזק מגמה של עזיבת המאבק וזורע זרעים של יאוש. במלחמה לא נתנו ל"ירא ורך הלבב" לצאת, כי דיבורים של פחדנות היו ממיסים את לב כולם. לדעתי כנ"ל דיבורים של יאוש - זה לא הזמן עכשיו! כל כך לא! ובעזרת ה' אני מקווה שלעולם לא יהיה בכך צורך, כי זה לא יקרה! נ.ב. "היה לא תהיה" זה יותר הבעה של תקוה חזקה מאשר של "ודאות". זה יותר כמו הבעת עמדה או הצהרת כוונות נחרצת. קפיש?
[ליצירה]
תגובות