גזע סמפוניה עקור משורש
תיו לתיו, קו לקו ועקום הוא הקו
וצורם הוא התיו, ומומת השיר
לא שומע לצו.
ומוטב -
ותדום הזמרה לנצח לנצח!
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי ~~~ אכן, ולא רק חילונים ולא רק חרדים כולנו, ולכולנו יש מה ללמוד מאחרים; ללא גבולות. [ליצירה]
- [ליצירה] חלומי ....@.... [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי הרבה מה ללמוד מהסיפור הזה. הכתיבה מרתקת. אני נועל את זה בכספת של השירים שיש לחזור אליהם שוב ושוב. [ליצירה]
- [ליצירה] שגעון! אשרי מי שהקשר שלו לחמדת ארץ אבות רומנטי, מסור ועמוק כזה. המילים ממש רקדו לי בפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מומלץ בחום "דברים שאינם יכולים להתקיים באור". אפשר לקחת את זה בתור משל על יצירה בכלל, שלא יכולה להתקיים ב'אור' וחייבת נקודה של חור שחור. גם כדי ליצור אותה, וגם כדי להיות טובה, אם הבנת את כוונתי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! יש מקומות שבהם החזרה על אותם מילים הפריעו לי מאוד, ויש שלא כל-כך. ..במיוחד את היחס הרגיש ואת האחוות אחים. [ליצירה]
- [ליצירה] קצת באיחור שיניתי מעט את דעתי מאז התגובה האחרונה בתגובתי שאלתי האם זה בסדר לכתוב כך? לא ידעתי. כאן יש מעט הרחבה מדעתי כיום. תראי, אני לא חושב שצריך להדחיק דברים בכתיבה - זה הכי גרוע! בשירך את מבטאת משהו שיותר קשור, לדעתי, לרעיון הגדול, ופחות לתיאור בן מצייר לבת על הגב. אני לא יודע מה רצית בדיוק לבטה בזה, זה תלוי איך מפרשים אותו. אולי זה חשוב שדוקא בן. אולי היה עדיף להשמיט אותו ופשוט לספר שהיא כתובה, אבל אז זה היה מודחק ולא מבטה אמת. גם זה היה מאבד מהעוצמה. לי הבן נראה דמות אלוהית שמציירת. [ליצירה]
- [ליצירה] אסף- זה כולל את כולם גם את הרבנים. תסביר לי בצורה משכנעת למה מדגישים את "אשתו כגופו" ולא את 'נשים דעתן קלה ופסולות לעדות' למה את האחרון מתרצים בצורה עלובה במקרה הטוב. כשכתבתי שתפילות גלותית התכוונתי לזה. לא כי יש לעקור. התורה כיום היא 'משהו' מנותק מהחיים. בבחינת "הציבי לך ציונים" מקסימום הלכות לא ברורות ולעתים "מצחיקות" הדו"ג של הציפור באה לומר שתי דברים: 1. תראה כזו ברבריות- לך תסביר את זה, העיקר רוצים מקדש, משיח... קודם תבין על מה אתה מדבר. רק אחר-כך תנסה להפוך את זה לשירה. 2. התורה מתייחסת לדברים פיזיים לחלוטין. כשהדס כתבה שירה לא חשבתי רק על שירה פיוטית.... אֵין זוֹ נְגִינָה אֲמִתִּית- לא נגינת הנפש של יוצר כזה או אחר; עליהם אפשר לסמוך בדר"כ שנגינתם נגינת הנפש, אלא נגינת היהדות, נגינת התורה שממזגת חומר ברוח, נגינה אלוהית פה ולא נגינה של בתי כנסיות מעץ ומאבן. [ליצירה]
- [ליצירה] נסיון אחרון אולי זה פשוט לא הטעם שלי--- ואולי אני מסרב להנות מניחוח האגדה ועולם הדמיון יחד עם הסיפור הנוגע ללב שמתרקם איתו. מה עשית? לקחת אגדה מפורסמת ומרגשת. באמת. כתבת אותה מחדש אבל הרבה פחות טוב מבחינה אנושית: היחס למוות אדיש פי אלף מכל הכיוונים ולא מאפשר בסופו של דבר אף הזדהות עם הילדה. מבחינת הסגנון אפשר להתווכח, אני קורא לזה סרט מצוייר. אפילו בשיר צריך זהירות (במיוחד בסגנון כזה) הגבול דק בין אמינות לחוסר אמינות.. קראתי את התגובה של אסף ארצי שלמרות שהוא דורש לשבח מעצם התגובה עולה מה שאני מנסה לומר. קצת לא נעים לי כי זה מוטיב סגנוני אצלך הדס. ושוב, לטעמי. [ליצירה]
- [ליצירה] מרבה דעת מרבה מכאוב. נ.ב. אולי אתה לא מתעלם מן הכאב, אלא אתה כותב אותו בכדי שלא ישכח? (וכמה שהכתב מתייבש מהר ודוהה, הוא לפחות נשאר קיים בספר חי לנצח) יש כאלה שכותבים עצמם לספר כריתות כדי לתת דרור לדמותם הכתובה. [ליצירה]
