יש פנים לכאן ולכאן

אני והספל

יחד בתחתית הקפה

ישנים.

פני החום כפני העצב

מביטים דרכי

מעתיד הנחבא

בקווים.

ואני נוחר, נוכרי, אחר

אל מול הפנים הישנות

המביטות בי

כמו נשאבתי לחולשתן.

אשליית האור גוועת

ודווקא הקפה

בדמות דמי

לוחש לי:

"שן".