אל הים
אשר בגוש שנקטף
דמעותינו נאספו
נכספו
אל הים
אשר בגוש שנקטף
גם דמעות לא הורשו
וגורשו.
דעה גלעדי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה יפה "גוש שנקטף" דימוי מקסים. עצוב לי שאהבתי. שי [ליצירה]
- [ליצירה] קצרצר וקליל הייתי אומרת, מבחינת המבנה, החריזה והמקצב. מבחינת התוכן- עמוק מיני ים. [ליצירה]
- [ליצירה] מצא חן בעיניי! תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] מביע כ"כ הרבה רגש........ תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. אהבתי את משחק המילים. [ליצירה]
- [ליצירה] מה קורה ששירי ההתנתקות חוזרים בהמוניהם היום? [ליצירה]
- [ליצירה] קצר וקולע עד כאב. הכנסת כאן מושגי גוש קטיף רבים. גוש-שנקטף, נכספו (כיסופים), גירוש. עוצמתן של שתי השורות הזו גבוהה במיוחד. רגש אדיר. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד מאד. ולדעתי, עצוב כל כך. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, איזה סוף עצוב. כתיבה משובחת ואורירית, רעיון מיוחד. ואת מוזמנת גם ליצירות שלי... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ואבוי! מצמרר. כתוב ברגישות, ומחשבה, ועומק בלב... בתחילה לא הבנתי על מה מדובר, אך נדמה לי שבקטע של הצמה קלטתי (כי קראתי בספר אחד על הצמה הבלונדינית הילדותית והקטנה שנחה בין הררי השער שם). הסוף הזה - אני מנסה לא להתעמק יותר מדי כדי לא לבכות. נורא, כתוב אמתי ומטלטל. יש לי שתי הערות: *הפריע לי שלפעמים יש קטיעה של שורה בין מלים שממש צריכות להיות רצופות זו אחרי זו (הדבר מפריע לי בכל מיני שירים, אני חושבת שזו מין אופנה בדורנו). למה 'אנטר' בין "אתה" ל"תראה", למשל? ובין "נסיכונת עם" ל"צמה"? (זה אולי מעט מובן יותר, כשמתיחסים להמשך.) פעם אחת בסדר, פעם שניה - נסבל, אבל איני מסכימה עם האופנה הזו שמוצאת מקום בהמוני שירים. *נראה לי שטיפה חבל שכתוב בסוף "בעקבות תאי הגזים". זה כאילו מסביר שוב משהו שהיה אמור להיות מובן. בכל אופן - תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי לגמרי, אבל הכתיבה מושבחת, בעלת אוצר מילים גדול. הקטע עם אותיות שמך נראה לי שולי ומיותר. [ליצירה]
- [ליצירה] למה ריק? לא לגמרי הבנתי אבל את הקטע השני אהבתי. בתחילה הוא נראה ציני, אך ההנחה מתבדה עם הסוף הנעים. [ליצירה]
- [ליצירה] שמעתי משפט חזק ונורא: הסוסים הססו, השוטרים לא. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר קל ונעים. ההתחלה מבטיחה קצת יותר מן הסיום. אולי היה כדאי ללכת באופן יותר עקבי עם הרעיון הראשון (שאינך יכול להביא את הירח, אך להשתמש בו למטרה אחרת - כן). גם הקפדה רבה יותר על המשקל והחרוזים היתה מיטיבה. בכל אופן - נחמד. [ליצירה]
- [ליצירה] קראת / ראית את הסרט "Feed Me"? מסופר בו על עובד חְנון בחנות לצמחים. יום אחד הוא גלה צמח אקזוטי ומופלא, שהתברר כצמח טורף. בתחילה לחש הצמח בצרידות ובחוסר אונים: "Feed Me"... העובד האכיל אותו ברחמים. לאט לאט גדל הצמח פרא, לאט לאט דרש יותר, לבסוף צרחותיו המחרידות הרקיעו שחקים, שאגותיו הזוויעו, ככל שהתחזק מהמזון שניתן לו. החְנון הרחמן המשיך להאכיל אותו, ולא בחל במנות של בני אדם, אפילו מחבריו. והמבין יבין? [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה מיוחדת, אהבתי את המשפט האחרון. כתוב במין תמימות נוגעת. שתדע רק שמחה. [ליצירה]
- [ליצירה] כתבתי לך תגובה מאד קצרה, והגיע הזמן להרחיב קצת: רואים שממש הרגשת את כל התיאורים (כדור אש, נקודה וכו'), ולכן הם מעבירים את התחושה במדויק. אני מעבירה בראש את הדימוי וממש מצליחה להבין, לזהות ולהזדהות. להגיד - וואי, זה באמת ככה, בדיוק! יש המון קטעם חזקים בשיר - האמת שכמעט כל בית היה יכול להיות סיום מבחינה זו. העושר הלשוני גורם שתכתבי ממש במדויק, ותענוג לקרוא את זה. (הפריע לי קצת שהרבה בתים הלחילו בו"ו החיבור.) התיאור האיטי של השלבים מחבר לאט לאט ומגביר את עוצמת התהליך של התפילה. צריך לחשוב על השיר הזה (במיוחד על הרגיעה והאושר שבסוף) כשמתפללים... [ליצירה]
תגובות