[ליצירה]
לי זה נשמע כמו ויכוח בין בני זוג (זה לא את, זה אני. אמרנו שלא נפתח את זה עוד פעם. אתה אולי הבנת אבל אני צריכה עוד זמן לחשוב על זה, וכן הלאה).
האם זה אומר שבגיל 20 מנהלים דיאלוג על 'ללמדו תורה' ובגיל מבוגר יותר מנהלים אותו דיאלוג על 'להשיאו אשה' ?
[ליצירה]
[ליצירה]
קסום. פשוט כך.
נוגה.
"ולא מעבר לגפן"
כּנרת
[ליצירה]
כרובי היקר שבכרובים!
בעצם כולם כאן מגמגמים.
השאלה האם ברבות השנים,
מצליחים לעלות.
והשאלה החשובה באמת,
האם תוכל מתוך הקרקור להוציא אמת חבויה ולהעיף מילים באוויר. זה תלוי בך ובמוזה ובמאורעות שיש בחייך.
אם תשאל לדעתי, אתה בכיוון הנכון, שכן השיר הזה מלא חן ויושר גדול. ללא מסכות.
אהבתי.
אני מכתירה לך את כתר אהבת דנדוש.
לא הרבה, אבל בכל זאת, כתר...
[ליצירה]
ראובי היקר,
כבודו חשב להתחכם ולהיות חכם בכך שיכתוב את היין, כי קשה לו להגיע לחכמה (דעת) זו מתוך שיכורות, קשה לו כי גופו אינו תורה והחושים אצלו לא מבטאים מגמות כל כך גבוהות, כך כשהאדם-בקבוק נפתח במילותיו הוא מגלה שהוא בעצם שוטה וענן אפור רחוק רחוק מהאדום החי.
לא נורא, אולי בשנה הבאה.
[ליצירה]
מוזר הוא, שאחרי סיום הכתיבה הבטתי בשיר, והוא הזכיר לי את השירים שלך, במבנה, בתיאורים (אולי לא בנושא).
והסבר:
הים לא מבטא רק חוסר יציבות. כאחד שבהה מראש הנקרה אל פני הים כמעט כל ערב, מנסה לתפוס את כל כיווני הגלים בבת אחת, הים הוא ביטוי של ריבוי.
האדמה בשיר היא אי, ולכן חלק מהים. אולי כאן הבלבול עלול לפשות.
באופן כללי, אני לא אוהב להשתמש בדימויים כמגדירים את השיר. זה כמו המילה סימלי.
תודה על ההשקעה ועל ההבלטה!
[ליצירה]
גדול!!
אתה יודע שהכל מתחיל ב'ה', הרי כך אמר הקיפוד הדגול.
הטירוף מעולה.
ועכשיו לתוכן:
הנונסנס הוא בזה שהגדרת את זה כנונסנס.
פסיק יעשה את עבודת ה'או' בלי לשבור שום דבר.
הכל נכון.
המשחק היה כיף!
[ליצירה]
מנגינה
איכשהו, חשתי בנוכחותה של מנגינת רקע, אבל היא נשמעה לי קצת מרירה...
(אולי קל לי לשמוע אותה כך)
אל יאוש,
יש לתורה חוצפא בוערת, ולבסוף גם תצא אל האור.
[ליצירה]
ובכל זאת
שווה.
כאילו רק הרגע יוצר את השירה.
והמילים נכתבות על לכלוך.
זו מין קפיצה בארספואטיקה- אל החומר.
שווה.
לעד? כמה שטיפות וזה יורד (או שזה טוש לא מחיק...)
[ליצירה]
נתוחי שדה
מעניין יהיה לנתח את היד באופן כזה- האצבעות, ההתפרטות, מצביעות על אורח החיים החושי וכוללים בשר, תמרוקים, ביגוד וכד' ולעומתן בבסיס כף היד מופיעים הספרים, ההוויה השכלית-רגשית, כמו מהווים את הכח להוציא לפועל את התפרטות האצבעות.
ככה זה גם עצם הציור- מתוך כתוב, יצרת חזות.
יפה מאוד!