אותה האחת שאהבת ועזבה,
וההיא שגילתה לך את עצמך ואז ברחה,
וזאת שלא נתנה תרוץ ונשארת תוהה על שום מה,
והילדה היפה ששברה את ליבך,
כל אחת היא שיר, כל אחת שהלכה,
ואני,
לא הייתי רוצה להיות עוד שיר פרידה.
אלמונית פלונית
-
אין הנחתום מעיד על עיסתו,אבל תמיד הצלחתי להרוס את הבצק...:-)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... קראתי פעמים ואני לא בטוחה עדיין שהבנתי בדיוק את כוונת המשוררת,אבל בכל מקרה השיר יפה ונוגע. ואפילו אם תתגעגעי אליו-שלא תדעי עוד כאב... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה הסיום מפתיע וחביב. חזרתי לקרוא שוב לוודא שהבנתי כמו שצריך. יפה... [ליצירה]
- [ליצירה] לקח לי זמן אחרי שקראתי שוב את הכותרת השיר קיבל משמעות אחרת לגמרי,אבל בכל הקשר שקוראים אותו,הוא מעביר צמרמורת. בנפל אויבך אל תשמח,כל שכן בנפול ידידיך... ונראה לכם שעכשיו יש נקודות הזדהות או שהזמן שעבר משכיח עד כמה זה יכול להתדרדר? [ליצירה]
- [ליצירה] *** גם התוכן וגם הצורה פשוט מעולים, שיר שנוגע. הלוואי על כולנו כאלה תשובות... [ליצירה]
- [ליצירה] אבל למה בעצב שה כן כך? למה קיימים כל כך הרבה שירים עצובים שכן מצליחים לדקור בלב ולהעביר את התחושה כל כך טוב? למה זה לא אותו הדבר עם תחושת השמחה והאושר? אולי יותר כל להזדהות עם הכאב,וזה רגש יותר מכר ושכיח? [ליצירה]
- [ליצירה] מראות הנפש אני רואה לך בעיניים... הצלחת להגדיר את הרגשת הבטחון במבט. כל כך אמיתי ונכון. [ליצירה]
- [ליצירה] ענק!!! בתור אוהבת ספרות אך שונאת ניתוחים ספרותיים,הצלחת לבטא את החירבוש העמוק המתבטא בשעורי ספרות. תמיד הורג אותי איך מורים יכולים למצוא משמעויות שבכלל לא היו שם ולהפוך שיר תמים ליצירה בעלת 300 מימדים שונים. מצחיק.... :-) [ליצירה]
- [ליצירה] שאלה: כהרגלי,אני מסכימה עם נשמת הצלחת לבלבל אפילו אותי עם ההארות שלך,ורק רציתי עוד להעלות נקודה למחשבה:האם אפשרי לאהוב אחר לפני שאוהבים את עצמך? או קודם יש למצוא את השלווה הפנימית ורק אז נמצא אהבה? מה קדם למה-הביצה או התרנגולת? ובקשר לחצאי בני אדם-רציונלית אני לא מסכימה,אפשר להיות מלא ושלם גם לבד (לפחות שלושת רבעי בנאדם ) :-) אבל מבחינת ההרגשה-אני ממש לא רואה את זה קורה [ליצירה]
- [ליצירה] מפתיע,אבל אמיתי הסוף לא צפוי מראש,אבל מתאים בהחלט להתנהגות האנושית כשחושבים על זה לרגע. מזמן לא ביקרתי באתר,ורק עכשיו יצא לי לגלות אותך. אני חייבת להגיד שעברתי על כמה מהיצירות שלך וכל אחת העלתה בי חיוך מבין והרגשת הזדהות. [ליצירה]
- [ליצירה] לנשמת:אני לא יודעת מה עשו לך שאיבדת אמון בחברים, אני יוצאת מנקודת פתיחה שאנשים ואפילו חברים הכי טובים לא תמיד יודעים לנחש אותי ולכן בעייני הם יכולים לאכזב אותי למרות שמבחינתם הם לא יודעים איפה טעו. ולכן כשאני צריכה משהו,אני צריכה להגיד.ולכן אני גם יודעת לקחת כל "אכזבה" במידה הנכונה,חוץ מזה שאין להם תמיד פתרונים להכל,אבל רק עצם העובדה שהם קיימים מהווה נחמה מסוימת. למשתדלת לחייך:תשמרי על החיוך,אני לא בטוחה שגם החברות הכי טובות בעולם צריכות להיות הכי שקופות זו לזו,אבל כן קיימים בעולם חברים שבשבילם הכל שווה,ואת מה שבאמת קשה להגיד ומה שבאמת חשוב להגיד,את זה הם לא שומרים לעצמם. [ליצירה]
תגובות