השכם בבוקר, מטפסת מיוזעת במדרגות
מתנשפת, מכווצת את האיברים
לפניך אלוקים.
עולה גבוה עד הגג
בדרך להוריד עוד כמה קלוריות
נאנקת מעט תחת הכובד, וחושבת:
הלוואי שככה גם היו יורדים חטאים
באיזשהו מקום חטאים גם יורדים ככה (:
כשעולים ועולים בדרך ה', מורידים גם קצת חטאים בדרך - וזוהי התשובה...
הייתי אומרת - הלוואי וחטאים *לא* היו יורדים ככה, אלא בדרך קלה יותר...
אבל בסה"כ נחמד (:
[ליצירה]
באיזשהו מקום חטאים גם יורדים ככה (:
כשעולים ועולים בדרך ה', מורידים גם קצת חטאים בדרך - וזוהי התשובה...
הייתי אומרת - הלוואי וחטאים *לא* היו יורדים ככה, אלא בדרך קלה יותר...
אבל בסה"כ נחמד (:
[ליצירה]
מזמן הייתי צריכה לקרוא. טוב שיש פה חתולים עם טעם משובח.
באמת חשבתי על זה איך בחתונה כל האקסים/החברות המעצבנות/הדודות המנג'סות שלך כולם כולם הופכים ללא רלוונטיים, כל ההצקות מן העבר היו כלא היו, קטנות עלייך - מתגמדות. אח, רק בשביל זה שווה להתחתן.
[ליצירה]
תיאורים מושלמים ומלאי אווירה. עם זאת העיר פה מישהו לפניי על התחושה הנוצרית שמתרגשת עליך כשאתה קורא את הסיפור. החמלה הדתית של הכותב מול העליבות של הגיבורים. אני חשתי בה גם משום מה. זה הזכיר לי את תיאורי ההתגוללות בסחי של הגיבורים אצל הקלאסיקנים הרוסים (דוסטויבסקי, גוגול) והצרפתים (בלזאק). אני עצלה מלחפש ציטוטים, כך שאולי לדברים אין תוקף, מדובר בתחושה בלבד.
[ליצירה]
מתוק לאללה
פילוסופי עם פאנץ' פו הדובי.
בתור אחת שהייתה חננה רצינית בתיכון, ומאידך לא טרחה לחכות עד עשר כדי לאכול את הסנדביץ' שלה, ובאופן כללי לא הכי מסתדרת עם גבולות שרירותיים, אני לגמרי מזדהה.
תגובות