השכם בבוקר, מטפסת מיוזעת במדרגות
מתנשפת, מכווצת את האיברים
לפניך אלוקים.
עולה גבוה עד הגג
בדרך להוריד עוד כמה קלוריות
נאנקת מעט תחת הכובד, וחושבת:
הלוואי שככה גם היו יורדים חטאים
נגה נגה
-
לא כזה מעניין
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באיזשהו מקום חטאים גם יורדים ככה (: כשעולים ועולים בדרך ה', מורידים גם קצת חטאים בדרך - וזוהי התשובה... הייתי אומרת - הלוואי וחטאים *לא* היו יורדים ככה, אלא בדרך קלה יותר... אבל בסה"כ נחמד (: [ליצירה]
- [ליצירה] או שתמיד אפשר לבחור באופציה הבולמית ולהקיא את החטאים. במחשבה שניה- הלוואי וזה היה פשוט כמו להקיא... מצויין ומעורר מחשבה. כרגיל. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה לך היכרות קצרצרה עם אנשים בהחלט עושה חשק לקרוא אותם. אמנם לא חשבתי לרגע שזה יקרה, ובכל זאת אני שמחה להגיד שלא התאכזבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי, עכשיו גם הבנתי את משמעות האוויר הקר, המנוגד לזה החם בכדור הפורח. כמה טוב להיות נוכח בשיעורי פיזיקה לפעמים [ליצירה]
- [ליצירה] גם לפלוטו יש שפם? אם תוכל לתת לינק לסיפור המקורי, או תקציר קטן למען אבין את הבדיחה עד תומה. אודה לך [ליצירה]
- [ליצירה] ממולדה [ליצירה]
- [ליצירה] סתם כך נתקלתי והתלהבתי קשות. הדאבל מינינג ממשיך גם כשהקטע מסתיים. ומעורר מחשבה ותהיות. אישיות כמובן. לדעתי ביחס לכתיבה בגוף נשי - היה כאן ניסיון הרחקה, בגלל הדמיון האוטוביוגרפי. האין זאת? [ליצירה]
- [ליצירה] יופי של מה זה אהבתי. שיר בנעלי בית, במובן הטוב של הביטוי [ליצירה]
- [ליצירה] יופי של גירסא אהבתי. רלוונטי ומאתגר. [ליצירה]
- [ליצירה] תיאורים מושלמים ומלאי אווירה. עם זאת העיר פה מישהו לפניי על התחושה הנוצרית שמתרגשת עליך כשאתה קורא את הסיפור. החמלה הדתית של הכותב מול העליבות של הגיבורים. אני חשתי בה גם משום מה. זה הזכיר לי את תיאורי ההתגוללות בסחי של הגיבורים אצל הקלאסיקנים הרוסים (דוסטויבסקי, גוגול) והצרפתים (בלזאק). אני עצלה מלחפש ציטוטים, כך שאולי לדברים אין תוקף, מדובר בתחושה בלבד. [ליצירה]
- [ליצירה] אה ולגבי התכתבות עם שירים ועם תגובתי - אני מפנה לשירו של יוסי אלפנט "איך כש.." [ליצירה]
- [ליצירה] איזה 16?? היא בת 13 מקסימום. התמונה טובה אבל יש לי הערה כללית, לדודי ולעוד המונים שחוזרים מהמזרח. כולם שם פתאום מתחילים להתעניין בצילום אנתרופולוגי עאלק. ולצלם ילידים, בעיקר ילדים בסביבתם הטבעית והמאוד עלובה. אני אומרת את זה גם לחברים שחזרו והראו לי תמונות. יש כאן מימד מובהק של ניצול. לילדים האלה אין יצחק קדמן. עוד הרבה הרבה לפני זה אין להם תזונה חצי ראויה. למה שתצלם אותם ככה, גם בלי לשאול רשות וגם אם הסכימו, (יש להם ברירה מול הכובש הלבן?!) חשבת להציע להם תשלום או אפילו ארוחת צהרים ברופיה וחצי עבור הפוטו-אופ? ואם כן, אז ההערה נשארת על תקן כללית בלבד. [ליצירה]
תגובות