כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
גם לאושר מגיעה שורה
ואני מאחלת מכל לבי שלא תצטרך "להיזרק" כאחד המגיבים כאן, כדי ליצור יותר ממשפטי פתיחה.
זה העכשיו שלך, אושר רגוע, וזה הכי נכון לעכשיו. כשהאושר יעמיק ויעטה רבדים נוספים, יהיה גם יהיה מה לכתוב. (לי אישית יש כמה שירי אושר כאלה) בינתיים - אמן למלים השותקות.
[ליצירה]
הבטחות לשקופיה
אני רוצה להבטיח לך הבטחות
אבל יש לי הרגשה שמותר לי רק אחת
לקטוף לך את הירח לא יצא
ובעניין השיער, רוצה להבטיח, אבל אם לא?
מעדיפה להבטיח לך שהאהבה שתמצאי
תהיה בריאה, בעלת נפח, עם צבע משגע, שלא דוהה, מתולתלת במידה, שובבה ולא מעיקה, ושתוכלי להתגאות בה גם אחרי 20 שנה, ולחפש עבורה שמפו לאהבה בריאה.
הולך?
[ליצירה]
אך כמה טוב שהתגלגלתי לכאן
את השיר על מרב אני מכירה מהספר, אבל השרשור שאחריו - חבל על הזמן.
ועכשיו באמת חבל על הזמן, הבוקר רק התחיל יש מה לעשות.
ישר כוח לחרזנים המקסימים!
כיף צרוף!
[ליצירה]
על דמעות ואלוהים
אתך אני בדמעותיך
כאחת שראתה תינוק קטן ויפהפה מוטל ללא רוח חיים ושאלה את אותן שאלות
אני חושבת שבמצבים כאלה לא הרציונאל צריך לשלוט בשאלותיו ובתשובותיו, המספקות או הלא מספקות,
אלא פשוט הרגש, שהוא בזמנים אלו חזק מכל, צריך פשוט לבוא לידי ביטוי מלא כמו שהוא.
דמעות, בכי, לא לנסות להסביר, לא לחפש הסברים, לא לנסות להצדיק, ובטח שלא לחפש בספרים איך אני אמור להרגיש או להתמודד עם זה.
פשוט להיות.
להרגיש.
אני מאמינה שהנשמה (המקום ממנו חווים רגשות) מובילה לכיוון הנכון, אף שאנשים דתיים לפעמים פוחדים להרגיש באמת. צריכים תעודת הכשר גם לרגשות.
אם אתה מאמין שנשמתך היא חלק אלוה ממעל, אתה יכול לסמוך עליה, שהרגשות שהיא מוציאה החוצה לא בהכרח יובילו אותך למרוד.
בהצלחה בכל תהפוכותיך
ושתהיה שלם תמיד עם נשמתך.
תגובות