בס"ד
הבטתי בתמונת חיי
דמויות ניבטות
חושפות פנים מהססות-
מהוסות?
צבעוניות היו, גם אפור ניכר בהן
הופיעו בשלל גוונים
גווני אדם-
הילד, הנער
הזקן
את כולם ידעתי-
היום.
לו ידעתים אז
שמא,
שמא ידעתי סודי?
משה האיש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חביב, אבלבחייאת, לא יכולת למצוא דרך אחרת להעביר את המסר?! [ליצירה]
- [ליצירה] אווירה מרגיעה- שלווה, משהו! [ליצירה]
- [ליצירה] סוף סוף! מולי באישית. [ליצירה]
- [ליצירה] מוות, עלה בחלוננו, סופק כפיו מטיל בנו ארסו המצמת. אך את הלחי, הרכה, הענוגה זו השניה- נתנו ברצון אך טבח בנינו נחפוץ בידי בני פלשת - אכזר. וילדנו? תמים עדיין, מזה שנים נוטל עדיין מגל ופטיש, מרחם על אכזר, נושק אויב. הו אם אדומה! הו רוסיה הלבנה! לא תם חלומך, בני בנייך עודם אוחזים בחלומם, מובלים אל משרפותיהם, אחד אחד: פצמ"ר, קסאם. מוות [ליצירה]
- [ליצירה] טוב מאוחר, מלעולם לא- זה עתה סיימתי לקרוא את הכל (איך אפשר שלא). מעולה. מרגש. כן, מרגש. זהו. [ליצירה]
- [ליצירה] יו- איזה מגניב! [ליצירה]
- [ליצירה] מממ... לעצום את העיניים... אה! מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] הסמיילי של החיוך חסר... אגב, הערונת: יותר נכון לכתוב במקום: " שו האדה" - "שו הד'ה". [ליצירה]
- [ליצירה] מדוע לא שתקו המעברות? אולי כי לא כולם חשו מקופחים, זועמים או מושפלים? כך, למשל, סבתי שתחיה- שעברה את תקופת המעברות ללא כל חויה טראומטית. האם סבתי היא היחידה שלא מרגישה מקופחת וכו'? נדמה לי שלא, אלא שיותר קל להתלונן ולנגח את הממסד. כן, זה גם נותן לסוציולוגים מקום להתגדר בו. ולא, לא באתי לזלזל בסבלו של אף איש או אשה ש"זכו" להתגורר במעברות, אלא להביא את הצד שבדרך כלל לא שומעים. [ליצירה]
- [ליצירה] יש גם צד שני: וגם הוא לא יבין כי- בין כלי מטבח נשברים כלי שלי משהיו ספונים בארונם הוצאו נסדקו, ויש- שנשברו ועם שמטאטא אחזתי מפריחה ענני עצבות מאובקים דימיתי אותו לנשק חם יורה בדמעות שליש מבכה בדידותי עד אין- סוף וגם אני משדות הקרב שבתי עיתים ניצחתי עיתים בושתי, גם נכלמתי אך אחזתי בתקוות חיים מאושרים. כמקובל לאחרונה, הא לך כוכבית *! [ליצירה]
תגובות