את
הפזמון של חיי
שיר אהבתי נטול הבתים
ופעם, בלילה, עת
חושך-
לא נכבה,
הדלקת לי כוכב
ובירח דהוי
קישטת שמי ימיי.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] א. סיווג היצירה אינו מתאים שכן מדובר ביותר (!) ממשפט אחד. ב. מדובר בכמה משפטים אחד, מורכבים וקשים לקריאה. צריך לנסות לשבור אותם, או לפשט, זה לא זורם ולא ברור... [ליצירה]
- [ליצירה] אם רק תקרא/י שוב את החלק הראשון, תבין/י שזה לא רק מחוסר תשומת לב.... לפעמים דברים מצטברים ונלחמים עליהם בלי סוף, עד שמבינים שכל שנשאר לנו זו המלחמה על קשר/רגש/חלום וכדו', ולא הדבר עצמו... ואז זה פשוט נגמר. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד, אפרת- ברוכה הבאה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ביותר, אם כי- אני לא הייתי מבינה- במקומה ;) [ליצירה]
- [ליצירה] אז אספר לך באישי, אני שמחה שזה מסקרן... [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אמיתי, נכון ויפה... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! מאוד מעביר את הרגש, חלומות בסוף מתגשמים, אלה שבהקיץ- חולפים. ושעת הרוגז הקבועה- עוד תהפך (אם רק תחליטי), לשעת השמחה הגדולה!!!!!!!!!!!!!!!!! תצליחי כאן, ובכלל, וברוכה הבאה ל"צורה". כאן- חולמים בקול :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים!!! הדרך- מקורית כ"כ ותורמת באופן מופלא לשיר- מרגישים את העליה, את הטיפוס, ההתקדמות... כתבתי כבר על יצירות אחרות שלך ולא אהסס לכתוב זאת שוב- עונג צרוף לקרוא את מילותיך!!! ברוך הבא! [ליצירה]
- [ליצירה] קסום!!! הייתי לוקחת את הבית הרביעי ושתי שורות הסיום לשיר נפרד- נפלא, מלא ויפייפה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] שי- זה מדהים! זה כ"כ יפה... וואו, זה מפעים, וכתוב נפלא, ו.... יפייפה... [ליצירה]
תגובות