[ליצירה]
ספתא, תעשה לי ילד!
אופס, רגע, לא המקום הנכון, זה מה שכותבים בתגובות בבמה חדשה.
לומשנה, ספתא, זה משובח, ואני מצטערת שלויכולתי לעזור בעניינים הטכניים ושמחה שהסתדרת איכשהו ואני מאוד אוהבת שירי גרוש אם הם כאלה.
(וסוגריימים זה יופי של דבר, הרשה לי להצטרף למה שסומסום ומנחם אמרו).
שבצ'לום חומד.
[ליצירה]
הרשה לי להיות טכנית בלבד
אהבתי את העובדה שיש לך סגנון מגובש (יחסית) בהגשת יצירותיך.
ניתן לזהות את החתימה האישית. הסרבול המכוון (או שלא?), זה שדורש לקרוא לפחות פעמיים כל משפט ולגלות בו משמעויות נוספות, שבקריאה ראשונה אולי פוספסו.
הרבדים - בהסרת כל שכבה מתגלה עוד אחת, אוצרת בתוכה מטענים נוספים, הצובעים את המילים בגוונים נוספים.
העומק.
האומץ.
ואפסיק כאן.
[ליצירה]
שיר משובח
ואני מבין למה בגרוש.
הלוואי וגרושים היו נופלים עלינו יותר (לגבי ה"עצוב" אפשר להתווכח)
מאד אהבתי את השימוש בסוגריים לסימול שוליות (או שלא)..
[ליצירה]
שיר משובח
בעעע :-) אני מבין עכשיו למה חשבת שזה לא משהו...
התכוונתי "גרוש" במונח של "כן.. השיר הזה? <נשיפה קלה על האצבעות> לא משהו בכלל, בשניות עשיתי אותו... מה, הוא יפה? באמת?!"
ובסוף כתבתי "או שלא" = הסוגריים אמורות להביע מחשבות של "אולי" ו"כנראה לא, ועדיין" - הם לא מובאות כמנה העיקרית...
בשירים כאלה בתכל'ס מה שהולך יותר ומעניין יותר זה המחשבות שמאחורה - שבסוגריים, כי בסופו של דבר בהרבה פעמים הם האמת (או במקרה הזה, מה שמקווים שבאמת יקרה) שמסתתרת מאחורי המסיכה.
אמרתי שאקרא בביקורתיות יתר - רק אז שמתי לב לחרוזים ולכך שהחריזה לא מושלמת.
לדעתי זה מעולה.
החריזה במקרה הזה אינה העיקר - היא רק רפרפת שעושה את העסק יותר בליע (יש מילה כזו? "בליע"?)
בקיצור (למי שאולי יבין משהו הפוך ממה שכתבתי:-P) - טוב מאד.
[ליצירה]
* (*) ניחוח של רומנטיות מהסוג הנעלם.
לא יכול להתאפק: מבחינתי שילוב של שיר שמתחיל ב וכש ושיש בו סוגריים הוא שילוב מנצח. אולי גם זה סוג של רומנטיות.
[ליצירה]
היי,
מה? שיר חדש?
ולא קראו לי?!
ובלי קשר, ראיתם? ההוכחה הניצחת שהוא קורא את הביקורת שלנו -הוא הוריד ת'מקפים!
ככה, לאט לאט, הוא גם יוריד את השמש, את סימני הקריאה, ומי יודע? אולי גם את בעלי ההון השולטים במדינה.
: )
[ליצירה]
לא הייתי בריא כששמעתי אותה, ובטח שלא עכשיו. כל כך עשה לי רע לראות אותה ככה, ולשמוע אותה מתחננת, שכל פעם שהייתי יוד מקו שמונה עשרה או עשרים, הייתי עובר את הכביש בריצה מייד עם היציאה מהאוטובוס עוד לפני המעבר חציה, ומרגיש הקלה. הקלה כזאת שרק אדיוט שעבד על עצמו יכול להרגיש.
[ליצירה]
לא נכון. וכבר כתבתי על זה איפשהו. פינגי התחיל בתור אורח, וכנראה עקב קרבה משפחתית ליוצר הסדרה, הוא גם נשאר (וזאת הסיבה ההגיונית היחידה שהצלחתי למצוא להישארותו). אין שום ספק שפינגי סימל את תחילת הסוף של סדרת הילדים המיתולוגית, והחל בעצם מתחת לפני השטח, במהפך שביצעו חברות הכבלים,מכירתם והריסתם לתאגידים הגדולים, וריסוק התכניות היפות והתמימות מיסודן:
פרפר נחמד - הגעתו של פינגי,
בלי סודות -עזיבתה המפתיעה של חני נחמיאס לטובת שולה חן ומיעוט בפרקים עם חנן גולדבלט,
ורחוב סומסום -נו, אתם יודעים מה קרה לרחוב הזה. הוא התאסלם
מכירתם והריסתם לתאגידים הגדולים.
פינגי מסמל ילד חריג דפוק ודחוי, שאפילו למורות החינוך המיוחד לא נעים לקחת תחת חסותן.
יהי זכר התוכנית ברוך. וזכר פינגי לקללת עולמים.
[ליצירה]
היי,
אה. אז אני הראשון. צירוף מקרים שכזה.
מעניין אם הכנפיים יכולות להוסיף משהו קבוע מבחינת הרגשה.
לדעתי את על הקרקע רוב הזמן, ובונה על הכנפיים שיעזרו, למרות שאני לא בטוח שאת צריכה אותן.
אולי לקישוט.
מקסים.